• נגה ארז – Penny Lame. רק לאחרונה נודע שנגה ארז תופיע השנה בפסטיבל קואצ'לה, הגדול ביותר בארצות-הברית – עניין מובן מאליו עד לפני שנתיים והיום נחמה קטנה בים של בידוד וחרם. בדרך לשם היא גם מעמיקה את הרפרטואר עם סינגל טוב מאוד, שבו היא מודיעה שהיא לא יכולה לשנות את העולם ולא דעה של אף אדם. האמת? צודקת.
• פלורנס אנד דה מאשין – One of The Greats. בדרך לאלבום שמסתמן כמבטיח במיוחד וייצא בסוף החודש, פלורנס וולץ' סוגרת חשבון עם הסטנדרטים הכפולים של תעשיית המוזיקה כלפי נשים בשיר שמתחיל בליווי גיטרה חשמלית בלבד ונבנה לאט-לאט-לאט עד להתפרצות הבלתי נמנעת. מהשירים הטובים שלה זה שנים.
• אביב בכר ושירה בן שמחון – "חי וקיים". שירה בן שמחון בלטה לטובה בפרויקט האחרון של עידן רייכל, והאוזניים החדות של אביב בכר לא פיספסו את הפוטנציאל. "חי וקיים", השיר המשותף שלהם, שנכתב בהשראת החיבוק הראשון של גדי מוזס עם משפחתו בשובו מהשבי, הוא ניסיון יפה ולא דביק לתאר טיפה של אור בים של חושך.
• אוליביה דין – (So Easy (To Fall in Love. האלבום השני של אוליביה דין, מהכוכבות הגדולות של הפופ העולמי, מסמן אותה כנערת הפוסטר של המוזיקה הקלה ב-2025: חכמה, מבדרת, נשמעת תמיד טוב ומאוד לא לוחצת על הדוושה. כמאמר השיר: כל כך קל (להתאהב).
• אורפנד לנד – "הגברים בוכים בלילה". הרכב המטאל הישראלי הוותיק, שיש לו מעריצים ומעריצות בכל מדינה מוסלמית בעולם בזכות החיבור העמוק לצלילים ערביים, הוציא אי–פי בשם The Taste of Tears. כמובן שהוא כלל בו קאבר סוחף ורב-שכבתי לשיר הדמעות הישראלי האולטימטיבי. למרבה הצער, הוא רלוונטי במיוחד לתקופה שבה גברים, כמו כולם, בוכים בכל שעה ביממה.
