דמיינו רגע, שכמו בדלתות מסתובבות, ברק בכר היה יכול לחזור אחורה, למאי 2024, אל שני הנתיבים שניצבו בפניו אז, נבחרת ישראל או מכבי חיפה. מה היה בוחר בדיעבד?
ברור שאתם יודעים. הרי מאחורי מה שהצטיירה אז כדלת הבטוחה, התברר שיש תהום; ואילו נבחרת ישראל, אף שהכישלון בה קרוב לוודאי, הייתה הזדמנות אדירה, בטח עבור המאמן שהקפיד תמיד ללכת קדימה בעקבות האתגר. הנפילה הגיעה כשבחר לראשונה לא להעז.
הערב חיפה תשחק נגד מכבי ת"א. סוג של משחק עונה, כאילו בערך. פחות ופחות יתהו איפה בכר, ואיך זה שהמאמן הישראלי המבוקש ביותר יושב בבית. להכל אפשר להתרגל.
ואולי, אם בכר היה בוחר אז בנבחרת, המציאות הייתה אחרת גם עבור חיפה, והיא לא הייתה ממהרת להיפטר ממסאי דגו – שבדיעבד היה האחרון שניסה לבנות משהו בריא, עם אופק. האחרון שאצלו מכבי חיפה נראתה מכבי חיפה שאנחנו מכירים.
ותארו לעצמכם, שוב, דלתות מסתובבות והכל, שגיא מלמד היה יכול לחזור לינואר 2025, אל המעמד והאפשרויות שניצבו בפניו אז: להישאר בהפועל חיפה, לעבור למכבי חיפה או אולי לדלג לבאר-שבע או מכבי ת"א.
לפי חוכמת הבדיעבד, מותר להניח שהירוקים שמעבר לכביש, אלו שאירגנו לו קבלת פנים של Delete + Shift, וגרמו לו למחיקת ערך, היו יורדים ראשונים מהפרק. בכל זאת, לא בכל יום, כמו במעין אלכימיה הפוכה, ממירים את מלך השערים של הליגה לשחקן ספסל, מהיקרים בכדורגל הישראלי.
ותארו לעצמכם, שוב, דלתות וזה, שעומר אצילי היה מקבל את צ'אנס חייו לבחור מחדש: בית"ר או מכבי חיפה.
קשה לדעת. ובכל זאת, אפשר להמר שהיה מעדיף שוב את בית"ר, רק בלי הסאגה עם הרב ניצן ראובן, והפוסט ההוא על הכרת הטוב.
כלומר, ברור, אצילי הבין די מהר שבחר בקבוצה הרבה פחות אטרקטיבית ומתלהבת ממה שפגש במעמד החתימה. ובכל זאת, חיפה של אז, בדיוק כמו חיפה של העונה, היא כבר לא קבוצה שאי-אפשר להגיד לה לא. כלומר הפוך: צריך לחשוב טוב לפני שאומרים לה כן. ובדיעבד, מאחורי שתי הדלתות שניצבו מולו, לא התחבאה שום עליסה בארץ הפלאות. מקסימום טווידלדי וטווידלדם, גרסת ביצת הכדורגל שלנו.
משהו כבוי בכרמל
אימפריות לא קורסות ברגע. זה לוקח טיפונת. גם לחיפה לקח זמן עד שמצאה את עצמה פוגשת את מכבי ת"א, ומסביב פתאום נעדר ההייפ שמאפיין משחק עונה; או מבלי שמישהו באמת מתפלא שהיא פותחת עונה בחצי כוח, ושוב לא מצליחה לנצח גדולות.
מכבי חיפה היא מועדון שחייב להישאר על הגלגל. בכל זאת, תקציבים, ציפיות, יציבות, אצטדיון שנמכר מראש. אבל משהו שם כבוי כבר תקופה ולא מצליח להתניע. אף אחד לא צריך להיות מופתע, הכל מול העיניים: חוסר סבלנות, זריקת כספים מתוך לחץ, מאמנים ושחקנים שלא מקבלים מספיק אוויר, זמזום כזה קבוע ברקע מצד הצוות המקצועי, כוכבים ישראלים שמעדיפים הצעות אחרות או כאלה שעוזבים, מבלי שיובאו מחליפים שייתנו תחושה של אימפריה, חוסר אמון הולך וגובר מהקהל, אפילו חוסר מזל.
אולי, לכו תדעו, הערב, מול מכבי ת"א, חיפה תזכה לדלת מסתובבת. אם כבר, זה הטיימינג.
