עוד לפני שחובבי הכדורסל הספיקו להתרגל לשתי נציגות ישראליות ביורוליג, הם צריכים לעכל דרמה נוספת: הפועל ת"א מסתמנת כקבוצה הבכירה מביניהן – ובפער.
אף אחד לא דמיין שמכבי ת"א תיראה כבר בשני המחזורים הראשונים כקבוצה שלא שייכת למפעל, עם שני הפסדים רצופים לאנאדולו אפס ופריז. מי תיאר לעצמו שהאדומים, בעונת הבכורה ביורוליג, יהיו עם מאזן מושלם אחרי שני ניצחונות מרהיבים על ברצלונה ואנאדולו, וייראו כמו קבוצה שנולדה בליגה הזו.
ואם כל זה לא מספיק, ביום רביעי (21.00) נקבל דרבי יורוליג היסטורי (כמה חבל שלא בישראל) בסופיה שעשוי או עלול, תלוי את מי אתם אוהדים, לשים חותמת סופית על המהפכה. רגע לפני שהטירוף הזה קורה, ריכזנו את כל מה שאפשר ללמוד משני המשחקים הראשונים, עם מבט קדימה לעונה הארוכה שמצפה.
1. דן דיל נכון, עוד מוקדם לקבוע עובדות, אך דימטריס איטודיס מעדיף כרגע את הרכש החדש דן אוטורו בעמדת הסנטר על פני האיש שהעלה את הקבוצה ליורוליג, ג'ונתן מוטלי. מול ברצלונה שותף האחרון ל-18 דקות בלבד, בהן רשם 2 נקודות ו-4 ריבאונדים, בעוד אוטורו הפגין דומיננטיות התקפית והגנתית עם 12 נקודות ו-9 ריבאונדים ב-24 דקות על הפרקט.
ביום שישי, ב-81:86 על הטורקי "בחוץ" במונטנגרו, מוטלי כבר חימם את הספסל ושותף רק 5 דקות. למרות ההנחה ששחקן שנשאר מהעונה הקודמת אמור להציג יציבות בזכות היכרות עם המערכת והסגל, מוטלי נראה מבולבל כשהוא עולה לפרקט. עם זאת, בהפועל לא נראים מודאגים, בעיקר לאור השתלבותו המיידית והמרשימה של אוטורו.
2. פורע שטרות בהפועל ת"א ידעו בדיוק מה הם מקבלים עם ואסיליה מיצ'יץ', והם לא היו מוציאים עליו שישה מיליון דולר לעונה (המשכורת הגבוהה במפעל) אם לא היו סומכים עליו. למרות זאת, אחרי הופעתו באליפות אירופה עם נבחרת סרביה, עלו חששות. בתקשורת במולדתו נמתחה עליו ביקורת על עודף משקל והיעדר כושר משחק, והיה ספק אם האדומים יקבלו את אותו סופרסטאר שזכה בשני גביעי יורוליג.
אבל מיצ'יץ' חזר הביתה, לזירה האירופית שהוא אוהב, וענה לכולם. במשחק הראשון הצטיין עם 18 נקודות, ובשני רשם 9 נקודות, 5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. מעבר לסטטיסטיקה, הוא היה זה שהחזיר את הפועל למשחק שלשום לאחר פיגור של 13 נקודות — לקח פיקוד, הרגיע, הכתיב קצב, ופירגן לחבריו ברגעים הנכונים. והכל נעשה בדרכו האינטליגנטית והנינוחה, בלי צורך לכפות את עצמו על המשחק.
3. איפה הישראלים מאז מינויו של איטודיס, הדגיש המאמן כי לא הדרכון ולא השכר קובעים – מי שטוב, ישחק. עם זאת, ברוטציה הנוכחית, הכוללת 19 שחקנים, הישראלים כמעט שלא קיימים. איתי שגב, יפתח זיו, עוז בלייזר וסנדי כהן כלל לא נרשמו לשני המשחקים; בר טימור וגיא פלטין, שכן נכללו בסגל, לא קיבלו הזדמנות, בעוד תומר גינת שיחק עד כה 11 דקות בלבד.
ייתכן שהמצב ישתנה עם חזרתו של ים מדר, שעבר ניתוח להסרת התוספתן, אך לפחות כרגע נראה שבצוות המקצועי של הפועל לא סבורים שהמקומיים מספיק טובים לרמת היורוליג, ואיטודיס מעדיף להסתמך על 11 הזרים. הבעיה היא שהחזקת שישה-שבעה שחקנים שלא יראו פרקט לאורך עונה שלמה עלולה לייצר מרמור בספסל ובחדר ההלבשה.
4. צהוב דהוי אצל מכבי ת"א, אחרי שני המשחקים הראשונים, קשה להסתיר את האמת: הקבוצה לא נבנתה ברמה של פלייאוף ואפילו לא של פליי-אין. אם תצליח להשתחל לשם, זו תהיה סנסציה. מסיבות כלכליות ובשל המלחמה, הצהובים החתימו מספר שחקנים חסרי ניסיון ביורוליג, התוצאה נכון לכרגע היא חבורה שנראית מבולבלת ולחוצה, מתקשה בשני צידי המגרש ומשדרת שפת גוף עייפה ומתוסכלת.
אם במשחק הראשון עוד הייתה אווירה של תקווה חדשה, הרי ששלשום, ב-101:94 המביך נגד פריז, האוויר פשוט יצא מהמפרשים – וזה נראה רע מאוד. במועדון מבינים את החוסרים ופועלים להחתים רכז שייתן מענה דחוף לחוסר ההשתלבות של ג'ף דאוטין באירופה, וגבוה שיחזק את הקו הקדמי הדליל. עם זאת, לא ברור אם התקציב יאפשר זאת, שכן החתמות בשלב זה דורשות השקעה כבדה ושחרור שחקנים ממועדונים אחרים.
5. כגודל הציפיות שני שחקנים שהיו אמורים להרים את הקבוצה הקיץ – טי-ג'יי ליף ולוני ווקר – עוד לא מספקים את הסחורה בלשון המעטה. המתאזרח מתקשה לבטא את עצמו התקפית. שחקנים כמו תמיר בלאט מנסים למצוא אותו מתחת לסל, אבל כשליף כבר מקבל כדור במיקום נכון, הוא מעדיף למסור – סימן מובהק לחוסר ביטחון.
אצל ווקר, הסיפור עוד יותר מטריד עבור הצהובים. במשחק הראשון הוא קלע 3 נקודות בלבד ב-14 דקות, ובשני סיים עם 16 נקודות ו-5 ריבאונדים, אך אם צוללים למספרים הקטנים מגלים שהבעיה עמוקה יותר: 1 מ-4 לשתיים ו-3 מ-15 מחוץ לקשת. את מרבית הנקודות הוא משיג מהעונשין (8 מ-9).
ווקר נראה מבולבל, כופה זריקות ומנסה להציל את המולדת לבדו, מה שיוצר חוסר שקט ומקרין על יתר השחקנים. ייתכן שעם הגעת רכז נוסף, שיעשה סדר במשחק, גם הוא ייראה אחרת ויתפנה להציג את היכולת האמיתית.
6. משבר אימון מובן שהאחריות אינה רק על השחקנים. גם לצוות המקצועי, ובראשו עודד קטש, יש חלק במצב, והספיק מבט על הפנים של המאמן שלשום כדי להבין את מידת הייאוש. זה ניכר כבר בעונה שעברה, שבה סיימה מכבי במקום ה-16 ביורוליג. גם אז שידר קטש עייפות ודכדוך, ונראה שעם פתיחת העונה הנוכחית המצברים התרוקנו כמעט לגמרי. כבר במשחקי ההכנה הוא הזהיר מפני פתיחה לא פשוטה, ונראה שידע למה לצפות.
קשה להאשים אותו לחלוטין: בשנתיים האחרונות הוא לא קיבל את הסגל שרצה, ובמועדון מספרים שהוא נראה כבוי לגמרי, מה שמשפיע על האווירה הכללית.
