מה משותף לשלט של אופ"א "נגד הריגת ילדים", לטקס של אתלטיק בילבאו לילדים פלסטינים ולשלטים האנטי-ישראליים של אוהדי סלטיק? כולם מוכיחים דבר אחד: הכדורגל העולמי לא באמת משפיע על המציאות, הוא רק משחק בכאילו. מאחורי הפוזה של “כדורגל חברתי” עומד מנגנון שמונע מדבר אחד בלבד: כסף. ועכשיו הוא פתאום ילבש גלימה של ארגון שלום בינלאומי וישעה את ישראל? זה נשמע מופרך.
יש סנטימנט אנטי-ישראלי ברור, אבל גם מגבלות. הכדורגל העולמי הוא ילד מפונק - הוא מתפרנס מכסף של משטרים מושחתים ועסקים מפוקפקים, כך שאין לו שום סמכות מוסרית להטיף על זכויות אדם. כל הטקסים, דקות דומייה והשלטים – הפכו למופע ציני שמבלבל אפילו את האוהדים שכבר לא מבינים על מה הם מוחאים כפיים הפעם, והפרו-פלסטינים לא מצליחים להפוך את המאבק הפתטי שלהם לקונצנזוס. לכן הלחץ להשעות את ישראל בא בגלים: רגע אחד זה הדבר הכי חשוב בעולם, רגע אחרי – דממה למשך שבועיים.
אפילו הסרטון שבו פפ גווארדיולה "קורא לבוא להפגנה" התברר כפייק. הוא לא יסכן את המותג שלו בשביל זה. הוא לא באמת זקוק לכאבי הראש, יש לו אליפות לקחת – וזה הדבר החשוב ביותר. אולי זה גם מעודד: אנשים הם לא עד כדי כך מטומטמים. הם מבינים את הנזק העצום שגורמות החלטות שאולי יביאו כמה עשרות אלפי לייקים ברשתות החברתיות – אבל מצד שני הן נזק אדיר לטווח הארוך. הכדורגל העולמי יידרש להכריע בכל סכסוך בעד מי הוא, והוא לא רוצה להיות השוטר של העולם. הוא רוצה לעשות כסף.
הדרישה להשעיית ישראל היא פופוליזם טהור. ניסיון לשחק אותה מוסריים בזירה שבה המוסר הוא רק תלבושת. נדמה שהעולם משוכנע שאם רק ישעו את ישראל, השלום יגיע והמלחמות ייעלמו. אבל מהלך כזה יפתח תיבת פנדורה שתפגע גם בהם בהמשך. למזלנו, יש כנראה מספיק בכירים באופ"א ובפיפ"א שמבינים את זה – וגם קצת מפחדים מדונלד טראמפ. כרגע, ישראל שורדת במשחק הזה. עכשיו רק צריך לשמור על התוצאה, 0:0 עד הסיום. בעוד שנה או שנתיים ידרשו להשעות אותנו כי המדים שלנו כחולים מדי לטעמם.
