אתר הנובה, שפעם היה רחבת מסיבה צבעונית, הפך לאתר הנצחה לנרצחים ולנופלים במסיבה שהפכה לאחד מסמלי הזוועה של 7 באוקטובר. לקראת יום השנה השני לאסון רבים הגיעו לפקוד את האתר, בהם גם בני משפחתה של שיר ירון ז"ל.
"היא נרצחה חמש דקות מהבית, זה הכי קשה לי", אומרת יערה ירון, אמה של שיר, שנמלטה מהמסיבה ונרצחה בצומת מבטחים. ליד תמונתה שמוצבת באדמה עומדים יערה, אביה אריה ובת דודתה גיל. ישר מכאן הם ממשיכים לטקס האזכרה. "שיר לא הייתה רק הבת שלי, היא הייתה החברה הכי טובה שלי", מספרת האם. "ילדתי אותה בגיל 20 והיינו מבלות יחד הרבה, היא הייתה מהות חיי".
מונחים כמו "שיקום" או "נחמה" נשמעים ליערה רחוקים. "היום אנחנו מציינים שנתיים וזה לא פשוט, אבל אין הבדל בין האזכרה היום לאתמול או לשבוע שעבר. גם בשבוע הבא יהיה לא פשוט וגם עוד שנה יהיה לא פשוט. כל יום שעובר זה סיוט".
שיר הייתה חודש לפני הטיול הגדול שלה, אליו היא הייתה אמורה לצאת עם חברתה חן בן אבי ז"ל, שנרצחה גם היא. "אני יודעת שכל אמא אומרת את זה אבל הייתה לה נתינה אינסופית, היא אהבה לעזור. היה לה צחוק מתגלגל, חיוך מהמם, היא הייתה ילדה טובה, מושבניקית, ג'ינס קצר, גופיית סבא, סנדלי שורש וגרביים. ביום חמישי לפני המסיבה אני והיא יצאנו לשבת יחד ועשינו שיחה ארוכה של שעתיים על החיים".
כמה מטרים משם, בין התמונות, הנרות והפרחים, הולכים תמרה ומרדכי ארצי, זוג צעיר מתל-אביב, ניצולי הטבח, יחד עם אליס – תינוקת בת חודשיים. "כבר בזמן שברחנו משם החלטתי שאני מתחתן ומביא ילדים, כמה שיותר", אומר מרדכי. "הייתי כל כך קרוב למוות והבנתי מה חשוב לי בחיים. אני אשמח כל שנה לבוא לפה עם ילד חדש".
