יחסי הכוחות במשחק בשבת באוסלו ברורים. נבחרת נורווגיה מציגה את דור הזהב החדש שלה, בראשות ארלינג הולאנד, ודוהרת להשתתפות במונדיאל אחרי הפסקה של 28 שנה. ישראל, לעומתה, מתפקדת כרגע כאתר בנייה לנבחרת שתנסה להגיע ליורו 2028. אבל לא תמיד הדברים היו ככה, בעיקר לא כששתי הנבחרות נפגשו בפעם הראשונה, בפברואר 1972 בבלומפילד למשחק ידידות. ישראל נישאה עדיין על גלי האופוריה של ההשתתפות בגביע העולם במקסיקו שנה וחצי קודם, ואילו עבור נורווגיה המונדיאל היחיד שבו נטלה חלק, בצרפת 1938, היה כבר היסטוריה רחוקה.
זו הייתה גם הנימה בדיווחים שלפני המשחק. הפרשן הנורווגי סייר אורהולם כתב בטור מיוחד ל"ידיעות אחרונות": "הנורווגים מודעים לכך שהשחקנים הישראלים עולים עליהם מבחינה טכנית וכושרם הגופני בשלב זה של העונה לבטח טוב יותר. דעתי האישית היא כי ניצחון 0:3 לישראל ייחשב גם בנורווגיה כהישג טוב". גם בצד הישראלי לא היו מוכנים לשמוע על שום תוצאה אחרת חוץ מניצחון במשחק הבכורה במסגרת בין-ארצית של המאמן אדמונד שמילוביץ', שהחליף את עמנואל שפר, והקפטן מוטל'ה שפיגלר הכריז: "הנבחרת תיתן משחק גדול". ההרכב היה כמעט אותו הרכב ששיחק במונדיאל, למעט תוספות של ג'ורג' בורבה, שלמה ניניו והופעת בכורה במדים הלאומיים של דרור בר-נור.
התוצאה, 1:2 לישראל, הייתה צפויה פחות או יותר, אבל התגובות בסיום היו מעורבות. השחקנים הישראלים אולי היו טכניים יותר, אבל התקשו מול הנורווגים החסונים, שהציבו בונקר לתפארת וניצלו שאננות מסוימת בצד השני כדי לעלות בדקה ה-30 ליתרון משער של טור-אגיל יוהנסן. ביציעי בלומפילד החל להישמע רחש של חוסר שביעות רצון, אבל התגובה הישראלית הייתה מהירה וכעבור שתי דקות בר-נור השווה ל-1:1. אחרי ההפסקה שמילוביץ' הכניס את רוני קלדרון ויהודה שהרבני, ששיפרו את משחק הנבחרת, ובדקה ה-72 בר-נור השלים את המהפך. צמד בבכורה, מי צריך יותר מזה.
התחושות, כאמור, היו מעורבות. ישראל התכוננה לטורניר הקדם-אולימפי חודש מאוחר יותר בבורמה, וההרגשה הייתה שהיכולת הזו לא תספיק שם (הנבחרת אכן הודחה על ידי תאילנד בפנדלים ולא העפילה לאולימפיאדת מינכן 1972). בכל מקרה, גיורא שפיגל אמר בסיום: "על ההתאחדות להשיג לנו יריבים רציניים יותר כדי שנוכל ללמוד מהם ולהתעלות נגדם. במשחק כזה אתה נגרר אחר רמת היריב". בצד השני הייתה דווקא שביעות רצון. המאמן האנגלי ג'ורג' קרטיס, שערך בכורה על הקווים בנורווגיה, הגיב במשפט שהיה מתאים לרן בן-שמעון להגיד: "ראיתי הרבה דברים חיוביים בנבחרת שלנו למרות ההפסד, ואני בטוח שבהמשך נשתפר".
בהמשך אכן היה שיפור, אבל הוא הגיע רק יותר מ-20 שנה מאוחר יותר - עם דור זהב שכלל את אולה גונאר סולשיאר, טורה אנדרה פלו והנינג ברג. הנבחרת הזאת הגיעה למונדיאלים ב-1994 ו-1998 וליורו ב-2000 ואפילו צעדה במקום השני בדירוג פיפ"א. אלא שמאז הכדורגל הנורווגי נכנס להקפאה עמוקה, עד שהגיעו הולאנד וחבורתו.
וכדי לסגור מעגל, שבוע אחרי נורווגיה אירחה ישראל למשחק אימון נוסף את... איטליה, שנגדה צפויה לנו משחק שלושה ימים אחרי הביקור באוסלו. אמנם היה מדובר אז בנבחרת עד גיל 23 של האזורי, אבל ההפסד 1:0 התקבל דווקא בתחושה טובה אחרי משחק טוב שהציגה הנבחרת הישראלית.
