בשנה שחלפה התמודד זאב אלקין, השר הממונה על מינהלות תקומה ותנופה במשרד האוצר, עם מאבקים בירוקרטיים קשים בתהליך השיקום בצפון ובדרום. מיד לאחר פגרת החגים הוא מתכוון להעביר בממשלה את איחוד מינהלות השיקום של הצפון והדרום לגוף אחד, במטרה להתגבר על "אתגר היישום בשטח" — לפני שהממשלה תתפרק.
למרות הביקורת שהושמעה כלפיו וכלפי גדעון סער עם ההצטרפות לממשלה, אומר אלקין: "מה היה קורה אם לא היינו מצטרפים לממשלה, אם לא היה שר ייעודי לנושא השיקום? אני מניח שעד היום לא היה 'חוק תקומה', למשל. ואני מניח שבצפון כל חזרת התושבים הייתה נוראית. התושבים היו פוגשים בוודאות מוסדות חינוך לא משופצים, עם אנדרלמוסיה מוחלטת, ולא היו מקבלים חלק מהמענקים שקיבלו — כמו 'מענק העזובה', שהייתי צריך להילחם עליו מול כל המערכת המשפטית. מדינת ישראל פשוט לא ערוכה לניהול אירועי שיקום אזרחיים בסדר גודל כזה".
כשנכנס לתפקידו לפני 11 חודשים, הוא מצא שני עולמות שונים בתכלית. "בדרום הגעתי למצב שיש מינהלת מתפקדת בשיא פעילות, אבל חמישה מיליארד שקל מהתקציב היו מוקפאים בגלל ש'חוק תקומה' היה תקוע בוויכוחים בין משרדי ממשלה. למינהלת לא היה ראש קבוע — היא התנהלה עם ממלאי מקום כמו משה אדרי ויוסי שלי, שתרמו הרבה, אבל זה לא תפקידם העיקרי".
לאחר כניסתו מינה את אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר, לראש מינהלת תקומה. התוצאות בדרום, הוא אומר, כבר נראות בשטח: "עוד שמונה יישובים חזרו לחבל בקיץ הזה. נשארו רק חמישה, שרובם יחזרו בשנה הקרובה. כמות התושבים בחבל כבר הגיעה ל-95% ממה שהיה לפני המלחמה, ובשדרות זה כבר יותר מ-100%. פתחנו את שנת הלימודים עם 2,000 תלמידים יותר — זה סימן שמשפחות צעירות חוזרות וגם מצטרפות".
בצפון — קשה יותר
לעומת זאת, סוגיית הצפון קשה יותר, והתקווה לשיקום המרחב עוד רחוקה וכאובה. "בצפון מצאתי מצב הרבה יותר מאתגר. לא הייתה מינהלת מתפקדת — היה מטה קטן של שמונה תקנים, בלי יכולת ביצועית ובלי תוכנית מאושרת. גם לא היה שר אחראי שמתכלל את האירוע, כי בפועל ראש הממשלה היה אחראי, ועם כל הלחץ של ניהול המלחמה, ברור שזה לא היה ריאלי".
החלטתו הניהולית הראשונה הייתה "להתקדם במקביל" בכתיבתם והוצאתם לפועל של תוכניות ממשלה לשיקום וצמיחה, שהוקצה להן תקציב כולל של 12 מיליארד שקלים, שהעמיד שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "במקום להשקיע מאמץ שלא ברור כמה זמן ייקח להעביר החלטה אחת גדולה לחמש שנים, החלטתי שכל דבר שאפשר להכין מהר ולהעביר — וברור שיש בו צורך — לא לחכות".
אלקין מתאר את הקושי העצום בעבודה מול ממשלה רחבה: "רק להעלות נושא לדיון אתה צריך הסכמה של 15–20 שרים רלוונטיים, וכאלה שאינם רלוונטיים אך רואים עצמם כאלה. גם להגיע להבנות עם כל משרד זה אירוע".
אתגר היישום
אבל בסופו של דבר, אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא "אתגר היישום" — הפער בין החלטת ממשלה לכסף שמגיע לשטח. "בצפון, כשנכנסתי לתפקיד, גיליתי שתקציב 2024 — 70% ממנו היה בסכנה להיות לא מנוצל. אני התערבתי, וסיימנו את השנה בלי להחזיר שקל לאוצר. כל כסף שאנחנו מאשרים דורש אישור העברה בוועדת הכספים. אם יש פגרה או סכסוך בין שרים — הכסף תקוע. הניסיון שלי הוא לעקוב אחרי כל זה". אלקין מדגים את המורכבות הבירוקרטית בצפון: "בשנת 2024, כשלא היה שר אחראי, במטה תנופה אפילו לא ידעו אם הכספים הגיעו למשרדי הממשלה, איפה הם תקועים, למה, והאם המשרד בכלל ביקש את הכסף. היום הדברים מתנהלים אחרת".
הכספים לא הגיעו
עם זאת, חשוב לציין שגם כיום, כחודשיים לאחר שעברה, למשל, תוכנית השיקום הכלכלי שהתעכבה למעלה משנה — הכספים שזקוקים להם בשטח עוד לא הגיעו. עסקים רבים קרסו, והעזרה הממשלתית האיטית כבר לא תוכל להצילם.
לדבריו, הוא מקדם מהלך דרמטי שאמור לשנות את כל מנגנון השיקום ויישום ההחלטות בצפון: "תקום מינהלת אחידה על בסיס תקומה ותנופה, שתנהל גם את השיקום בדרום וגם בצפון. נקבל תוספת של 30 תקנים לטובת הפעילות בצפון". אלקין מסביר: "זה יאפשר לעשות פעילות בצפון באמצעות חשבות שכבר קיימת בתקומה, ומה שיותר חשוב — זה יאפשר פיקוח מקצועי אמיתי ומעורבות במימוש החלטות הממשלה".
המודל יהיה סימטרי: ראש מינהלת אחד — אביעד פרידמן — ומתחתיו סגן לדרום וסגן לצפון. המערכות הלוגיסטיות (חשבות, ייעוץ משפטי, דוברות) יהיו משותפות, אך הזרועות המקצועיות — חינוך, בינוי, עסקים — יהיו נפרדות לכל אזור. "האם הייתי רוצה 100 תקנים ולא 30? בוודאי. אבל אני בודק מה ריאלי — והולך על זה, במקום לבכות 'למה אי-אפשר'".
