מערכה ראשונה | לירן יסקולקה
לירן יסקולקה, שוער מ.ס ראשל"צ, היה יכול לככב בקלות בבונדסליגה. במונדיאלים, בליגת האלופות, בהכל. יש רק בעיה אחת, בעצם שתיים: הוא מזנק מעט בדיליי, לפעמים אחרי שהכדור כבר ברשת, והוא לא אוהב להשתמש בידיים. בשביל מה? יש רגליים, מצח, כליות. לא חסרים אברים.
3 צפייה בגלריה
(שיטת הפירמידה. שוכב: השוער לירן יסקולקה, במרכז: יוסי משה, שלמה גליץ' מרים את אלמוג פרץ וירון אמזלג | צילום: עידו ארז)
"כל האמצעים כשרים כדי למנוע גול", יסקולקה מסביר דקה לפני שריקת הפתיחה.
מ.ס ראשל"צ, שמאז הקמתה מאיישת את ירכתי ליגה ג' מחוז ת"א, לא כבשה העונה. משחק עם אחת כמו הפועל רמת ישראל, המוליכה, שקול למפגש חזיתי עם רכבת שנושאת בולי עץ. "ארבע אפס להם", מהמר שלמה "גליץ'" לוי נגד הקבוצה שלו מהספסל.
רק שההכרזה של יסקולקה, כל האמצעים כשרים וזה, היא כמו מים חיים במדבר. ובאמת, דקה חולפת, ובום! מ.ס מניעה לימין, ודן אלעד, שפתח אחרי ששלושה מאחרים נופו, נועץ לפינה השמאלית.
על הספסל אקסטזה. "איזה טאץ' של מאמן", ירון אמזלג, הסר פרגוסון של מ.ס, כבר שש שנים על הקווים, מניף ידיים למעלה, "וגם השמיים נתנו את הטאץ' שלהם".
"לא שמעת אותי טוב, אמרתי 4:1 להם", גליץ' מתקן תחזית.
באוויר ניחוח של היסטוריה. כמו ריח גז בישול שמישהו שכח פתוח. רק ששלוש דקות עוברות והחלומות נועצים סכין בגב ומסובבים. רמת ישראל דוחקת שוויון, ואז, כעבור ארבע דקות, בעיטה למרכז השער. יסקולקה מזנק הפעם בזמן, רק לכיוון הלא נכון, לימין. הכדור פוגע לו ברגל, משנה כיוון, נכנס לשמאל. מהלך של פינבול.
"מה זההה?", סר פרגוסון מנופף עם הידיים.
"היה בור", יסקולקה צועק מרחוק.
"מה בור, איזה בור?" אמזלג מיואש. "לא ראיתי כזה שוער בחיים. כאילו הידיים שלו קשורות עם אזיקונים".
מערכה שנייה | אלמוג פרץ
חצי שעה קודם.
שמש של 12.00 בצהריים משחימה, כמו בצל על מחבת, את החבורה שעושה חימום על הסינתטי של הספורטק בשכונת כפר שלם.
על הספסל שקרוב לגבעה מתקבצים לשיחה כמה מהוגי הסטארט-אפ ששמו מ.ס ראשל"צ. אלמוג פרץ, אמזלג, גליץ', יוסי משה ודרור הדרי – חברי ילדות מבית הספר חביב בראשל"צ, כולם בני 50 – החליטו לפני 15 שנה להרים מועדון. זה היה רעיון נפלא, באמת. רק שאז גילו שהרישום כעמותה עולה כסף.
"הדרי אומר 'יש לי אוטו דפוק, נמכור אותו לברזל'", גליץ' נזכר, "הולכים לאזור התעשייה בראשון, מוכרים ב-500 שקל. על הדרך מנסים לדפוק לו את המצבר, רודף אחרינו".
שלב ראשון הושלם בהצלחה מסחררת. עכשיו צריך מגרש. בודקים בבית דגן. "אומרים לנו, זה 20 אלף לשנה, אבל נעשה לכם ב-10", גליץ' נזכר, "מה לנו ול-10 אלף? מגיעים להסכם. נעזור להם לבנות חדר הלבשה חדש".
אלמוג: "מגייסים חברים, מביאים משאית בטון, שופכים. פעם ראשונה שלנו. הכפכפים נעלמים בבטון. עד היום הם שם".
אז יש גם מגרש. לימים הקבוצה תנדוד בין רמת אליהו, מתחם האימונים בסופרלנד, בקרוב תשחק ב"עמית" בראשל"צ, אבל קודם נותר להשלים את מה שבלעדיו אף קבוצת כדורגל בעולם לא יכולה להתקיים: יריבה שנואה.
ערב המפגש הראשון עם מכבי שיכון המזרח אלמוג מתרברב בעיר שהשיכון הולכת לקבל בראש. "אנשים עולים לי לקו, שואלים מי זה אלמוג", גליץ' שעבד אז כנהג מוניות העיר נזכר.
"ראש העירייה דאז מאיר ניצן ז"ל קורא לי", איש העסקים והקשר לשעבר נתי מור, ממייסדי הקבוצה, משחזר. "אומר, כל המצביעים שלי בשיכון עצבניים".
"במשחק הם מנצחים 4:0", אלמוג נזכר. "מהעצבים הורדתי את המכנסיים, הראיתי להם את התחת. 600 אוהדים שלהם על הגדרות. הערתי את חבר שלי זמיר, בריון, שיציל אותי".
השנים חולפות. על המגרש דור צעיר, ששומר על המסורת: לקבל בראש. המייסדים עוברים לעמדות ניהול. גליץ' ממונה למנהל מחלקת הנוער, בימים שאין בכלל קבוצות נוער. אמזלג, בעל השמאל האימתנית, ממונה למאמן. לא תמצאו לזה תיעוד ברישומים. ורק אלמוג פרץ, קשר אמצע מחונן, הוא עדיין הקפטן.
"גם אם יבוא מסי הוא לא יקבל את המספר עשר שלי", מבהיר. "אני הכל פה, כמו אלי אוחנה לבית"ר ירושלים, רק בלי הקהל, ורק שלי מה יוצא מהקבוצה הזאת? יום אחד חזרתי מאימון מסריח מהגשם, דופק, דופק, אשתי לא פותחת. אמרה: 'שכחת שיש לנו יום נישואים, הא?'. בלילה ישנתי ברנו אקספרס".
מערכה שלישית | סולי
אם נתחיל עם סיפורים מהקבוצה הזאת לא נגמור. אלף לילה ולילה. למשל על המנג'ר הוותיק שהיה רשום פיקטיבית בהתאחדות כמאמן מ.ס, וגילה על זה כשעמד לוועדת משמעת. או על המגן שנעלם להם לפני המשחק ברהט, כי קלט שמוכרים שם תפוחי אדמה בזול. או על ההוא שבא לאלמוג לפני משחק, ביקש בן-גיי בגלל מתיחה. "לא היו תכשירים. באוטו היה לי קרם ידיים של אשתי. מרחתי לו, דקה שלישית קרע את השריר".
ובכל זאת, במועדון הזה יש אחד רציני. בזמן שהקבוצה עולה כמו חץ שלוח למחצית השנייה ומקבלת את הרביעי, אמיר סולרסקי עושה מתיחות על הקווים. הוא בן 61. לידו עומד הקוון, בן 16.
כשהגעתי, סולרסקי היה פה לבד, רץ סביב המגרש, והוא יישאר אחרון, למרות שהיום הוא בחוץ בגלל פציעה. סולרסקי, קשר מיתולוגי בהפועל ראשל"צ, חלק דשא עם אגדות כמו אפרים ויימן ז"ל ואלי מדואל. ותמיד, יותר מ-40 שנה, עם תחבושת ביד ימין. "לפני הצבא עבדתי בבית חרושת למרצפות, כמעט נקטעה לי היד", הוא מספר. מאז עבר עוד ניתוחים בגלל הכדורגל. רגליים, ידיים, בטן, עצמות, רצועות. 34 בסך הכל. "בגיל 33 עברתי ניתוח בכף הרגל", הוא נזכר. "הרופא אמר לי: 'בחור, גמרת עם כדורגל'. לדעתי הרופא כבר לא חי היום".
מערכה רביעית | שלמה גליץ'
על הדשא אין לצערנו בשורות. מ.ס סופגת את החמישי. צעקות, תפיסות ראשים, גליץ' שמבקש להגדיל את ההימור ל-6:1, ואלמוג ששוקע בספסל מיואש. "קשה להזדקן", הוא נאנח. "אתה רואה אותם. ילדים טובים, אבל אין להם נשמה".
"הם לא מספיק רעים", המאמן אמזלג מסכים, "מי היה יכול לעבור אותנו? או רגל או כדור".
וכשהוא אומר את זה, העיניים נשואות לשלמה גליץ', שדוגל דווקא בשיטת או רגל או רגל. עוד לא קם האדם שהיה חסין ממנו. אפילו לא אחותו, שיום אחד הופיעה מגובסת לבית ספר. שיחקנו סטנגה בסלון, הוא נזכר, ירדתי לה לגליץ' לרצועות.
יוסי משה, חבר הנהלה, נזכר איך יזם הענקת פרחים לגליץ' שעבר להפועל רמלה לפני המפגש בין שתי הקבוצות. גליץ' מצידו גמל בגליץ' לברך של נתי מור. "חודש וחצי החלקים של הברך היו קשורים בחוט תיל כדי לחבר ביניהם", מור משחזר. "נתי בחור אינטליגנטי, רץ מולי עם כדור", גליץ' לא מבין, "אני לא מאמין שהוא לא ידע לאן זה הולך". מור: "הגליץ' הגיע רבע שעה אחרי ששיחררתי את הכדור".
בינתיים במגרש, המאבטח שואל כמה-כמה, ותופס את הראש כשאומרים לו חמש לאדומים. לא נורא, אמזלג מתנחם, בינואר נעשה רכש, נפתח כיסים.
לשלמה גליץ' יש תוכנית הרבה יותר מרחיקת לכת. "בעזרת השם", הוא מבטיח, "בקרוב אחזור למגרשים לשתף פעולה עם סולרסקי גיבור ילדותי. אבל זה יהיה בחורף. בגשם הגליצ'ים יוצאים כמו שצריך".
