1. הפרדוקס המוחלט
בין 7 באוקטובר לבין שמחת תורה זה נגמר. הפער בין הלוח העברי ללועזי, שסיפק השבוע עילה לעוד קטטה פנימית מיותרת, הוא החרך ההיסטורי שבו מסתיימת המלחמה, בדיוק שנתיים אחרי שפרצה. עוד פשרה של טראמפ, גם בלי להתכוון. נשיא ארצות־הברית, באנדרסטייטמנט אופייני, מדבר על שלום של 3,000 שנה, אבל זה הסכם שעיקרו שלושת הימים הבאים. מכל הסעיפים התיאורטיים על עזה ביום שאחרי, בפועל נותרה עסקה מאוד בסיסית: החטופים החיים תמורת הפסקת המלחמה. כל היתר מועד לשיבוש. אולי מיועד לשיבוש.
5 צפייה בגלריה
(נתניהו בוושינגטון בשבוע שעבר. הסביר לשותפיו מימין שהחורים בעסקה הם לא באג אלא פיצ'ר | צילום: Getty Images/Alex Wong)
נתניהו הסביר השבוע בכמה הזדמנויות לשותפיו מימין, וגם לפורום של הורים שכולים, שהחורים בהסכם הם לא באג אלא פיצ'ר. ישראל תקבל את החטופים במזומן, אבל הסעיפים הבאים - פירוק חמאס מנשקו, פירוז, שלטון פלסטיני אחר בעזה - עוד ישתנו, לטובתנו. גם בתוך הקבינט יש מחלוקת על מהי בדיוק טובתנו. יש שם מי שחושד שהשינויים יהיו דווקא לכיוון השני. הערבויות שניתנו לחמאס - מארצות־הברית, טורקיה, קטאר ומצרים - על כך שהמלחמה לא תחודש כל עוד יש משא ומתן, מבטיחות משא ומתן ארוך.
השאלה אם יישמר חופש פעולה מול התעצמות, כמו בלבנון. צה"ל נשאר בקווי אמצע הרצועה ובירושלים מקווים לאותו מודל, אבל ממש לא בטוחים שטראמפ יאפשר מדיניות חופשית כזאת. בין השאר, זה יקרה רק אם חמאס יהפוך לחיזבאללה, כלומר ארגון צבאי בלי אחריות שלטונית, ואלו חדשות רעות. במסגרת המאמץ לדחיית מעורבות של הרשות הפלסטינית לעתיד הלא־קיים, ישראל הסכימה לכוח רב־לאומי שרק יקשה עליה לפעול בעצמה נגד טרור. תקיפות חיל האוויר יהיו מוגבלות ומסורבלות כשיש לגיון זר בשטח.
"אין ניצחון בלי החטופים", זעקו בצדק השלטים בכיכרות. אבל גם איתם אין ניצחון מוחלט. אנחנו עדיין בצמצום נזקי היום ההוא. בהגדרה, כל עסקה עם השטן, מעידה שהוא שרד כדי לנהל מו"מ עיקש. זה לא דגל לבן וכניעה ללא תנאים, אלא המשך מימוש של הישגי חמאס ב־7 באוקטובר. הוא מובס צבאית, אבל מעשיו נפרעים לכל רוחב העולם הערבי. המתווכות גוזרות את הקופון. בתי הכלא מתרוקנים. הסוגיה הפלסטינית שהעלתה אבק מעבר למכשול בגבול הרצועה, עלתה שוב על מפת העולם עם הכרה חסרת תקדים במדינה.
מהצד השני, שנתיים אחרי, ציר הרשע מוכה לכל אורכו. איראן חבולה. חיזבאללה כאמור מושפל ומבוהל. משטר אסד נפל. אם נניח רגע למשטר החות'ים המוכה והלא־רציונלי, רק עזה נשארה שותתת דם. גם בגלל ששם חטפנו את המכה הכואבת ביותר, ובעיקר כי לאורך כל המערכה הם החזיקו חטופים. ישראל נלכדה בלופ פרדוקסלי: לא הייתה תודעת ניצחון כי נותרו חטופים, והעסקה לשחרורם בוששה לבוא בגלל החשש מסיום מלחמה ללא ניצחון. עד עכשיו.
עוד נחזור ונילחם בעזה, במוקדם או במאוחר. זו כבר תהיה מלחמה אחרת, אולי עם שמות אחרים. התודעה הישראלית מרוכזת עכשיו, באופן מובן, בהשבה המיידית של החטופים. עוד אין קשב או שיח על המחירים הידועים של העסקה, ואלו שעוד נגלה בהמשך. יהיו פה ימים של מר ומתוק. כבר למדנו בעסקאות הקודמות ששיבת החטופים גוברת על תמונות שחרור המחבלים, כולל הגרועים שברוצחים. כשהם יהיו כאן, עד האחרון, משהו מהענן השחור שרובץ על נשמתה של המדינה יתפוגג. יתפנה הרבה מקום לכאבים אחרים, שחיכו בינתיים. השיקום, האבל והעיבוד יתחילו. על נרצחי הטבח, על חללי המערכה, על הביטחון הבסיסי בקיום המדינה מעל כל איום קיומי, שנסדק.
2. גוש בגרון
השאלה הפוליטית המרכזית היא לא מתי אלא על מה יהיו הבחירות. כל צד מנסה עכשיו לנסח את שאלת הקמפיין באזור הנוחות שלו. מאבקי הקרדיט, לטראמפ או לנתניהו, וגם השאלה אם אפשר היה להגיע לאותו הסכם מוקדם יותר, ילוו אותנו עמוק לתוך מערכת הבחירות. נתניהו מגיע אליהן במצב טוב משניתן היה לשער: עם נרטיב וסיפור לספר ועם סיכוי לעוד תחנה מדינית בסעודיה בדרך אל הקלפי. קביעת התאריך היא כבר שאלה של תזמון טקטי. האם הממשלה תיפול מיד בתחילת המושב? או שנתניהו יצליח להרוויח עוד כמה שבועות או חודשים בודדים?
בציונות הדתית ובעוצמה יהודית לא ממהרים לפרוש. הם מתנגדים בהצבעות, אבל שחרור מחבלים, כבדים ורוצחים ככל שיהיו, הוא כבר לא עילה לפרק ממשלה אחרי שהתרגלו בפעמיים האחרונות. הם מבינים שנתניהו אול־אין, איתם או בלעדיהם, ומאפשרים את המהלך גם כי זה טראמפ, וגם כי כל החטופים חוזרים יחד. אף אחד לא רוצה לסכל את זה. ברגע שהם יהיו בבית וטראמפ ישתחרר מתשוקת הנובל, שתי המפלגות יצטרכו לבדל את עצמן משאר המשמעויות של העסקה.
בן גביר עשוי להעדיף הגעה לבחירות כשהוא מחוץ לממשלה. אצל סמוטריץ' חושבים על עוד אפשרות: דווקא בגלל ההבנה שבשלב הזה גם פירוק הממשלה לא יעצור את מה שהוא מתאר כאוסלו ג', הוא שוקל קביעה של תאריך מוסכם לבחירות שיאפשר לציונות הדתית להחזיק במשרדי הממשלה לאורך הקמפיין, ובתרחיש לא מבוטל גם ממשלת מעבר בהיעדר הכרעה. זה יכול לייצר מבחן פוליטי מעניין אם בן גביר וסמוטריץ' יבחרו טקטיקה פוליטית שונה זה מזה, אבל ערב סגירת הקלפיות יידרשו לרוץ יחד כדי להבטיח מעבר של אחוז החסימה.
במפלגות החרדיות, תומכות קבועות של כל עסקה, היה מי שקיווה השבוע שדווקא סיום המלחמה יאפשר להעביר חוק גיוס עוד בכנסת הנוכחית. אם המילואימניקים לא מגויסים, גם הפטור לחרדים קצת פחות בלתי נסבל. זה אולי שיקול הגיוני לתחילת קדנציה, אבל בשנה שהיא ממילא שנת בחירות, ההיגיון הפוך. לנתניהו לא כדאי לנסות להתאבד על חוק גיוס לא פופולרי באמצע הקמפיין, אלא להבטיח שינסה לטפל בזה אחריו, אם יגייס שוב לגיטימציה מהבוחר. אין לח"כים החרדים במה לאיים עליו, וגם לו אין מנופים עליהם. נתניהו והחרדים, וגם הימין שמימין לימין, יודעים שבסוף הם תלויים בו והוא בהם.
3. המזהיר הלאומי
שרשרת האזהרות של מסביר פיקוד העורף החדש, אביגדור ליברמן, הרתיחה השבוע בכירים במערכת הביטחון. ככל שנוזפים בו, הוא רק מוסיף לפזר רמזים והתרעות על סיבוב מלחמה אפשרי נוסף עם איראן, וממליץ לציבור לנקוט אמצעי זהירות. הוא מתעקש שזה רק שיתוף מידע ממקורות גלויים, אבל הקו שהוא מותח בין הנקודות מבהיל. ליברמן מרוויח פה פעמיים: אם תרחישי האימה יתגשמו הוא מיצב את מעמדו כמי שקרא את המפה טוב מכולם. אם לא תיפתח מערכה, איש לא יגבה ממנו מחיר על ערנות יתר. ישראל של אחרי 7 באוקטובר מתגמלת חשדנות והטלת ספק. על הדרך, הוא מקפיד גם להזכיר את האזהרות שפירסם לאורך השנים ביחס לעזה ולחמאס.
גורם ביטחוני בכיר העריך השבוע שדווקא התחזיות הקודרות עלולות להגשים את עצמן ולגרום למיס־קלקולציה. לפי הניתוח שלו, אין שום היגיון בתקיפה איראנית כעת, אחרי המכות הקשות שספגה ביוני. זה יקרה רק אם בטהרן יחשבו שמכה ישראלית נוספת ממילא בדרך. במובן הזה, העיסוק התקשורתי הנרחב עלול להתפרש אצל האויב באופן לא נכון.
בכיר אחר, שאינו במעגל קבלת ההחלטות כיום, מסמן חשש אחר: לא מתקפת פתע על ישראל, אלא ניסוי גרעיני חשאי במדבר; הפתעה שתכה את המערב ותציב את איראן בעמדה חדשה כמדינה בעלת יכולת גרעינית. בירושלים ובתל־אביב משוכנעים שאיראן לא שם, אבל כך היה גם עם מדינות סף קודמות שהפכו גרעיניות בן לילה. הערכה של היום עלולה להתגלות כקונספציה של מחר.
בשבוע שעבר סיפר נתניהו בראיון לתקשורת האמריקאית שישראל יודעת היכן האורניום המועשר לרמה של 60 אחוז, וגם שיתפה את וושינגטון במידע. זו הייתה, במילים אחרות, הודאה רשמית ראשונה בכך שהחומר לא הושמד או נקבר לצמיתות. הכותרת הזאת, שהיא סתירה חזיתית של ציוצי טראמפ על השמדה מוחלטת, נבלעה בשטף ההתפתחויות לקראת סיום המלחמה, אבל גם אחריה איראן תהיה כאן. ההכרזה של נתניהו בסיום מבצע עם כלביא על הסרת האיומים הקיומיים - האטום והטילים הבליסטיים - מתבררת כפחות נחרצת. שניהם לא הוסרו כליל. יש קונצנזוס במערכת הביטחון שיכולת ההעשרה המסיבית של איראן נפגעה מאוד, אבל החומר הקיים כבר מועשר ברמה שממנה קצרה הדרך להגעה לרמה גרעינית. ביחס להיקף הפגיעה ב"קבוצת הנשק" (המדענים העוסקים בשלב האחרון בהרכבת הנשק הגרעיני) יש דעות שונות בקרב המומחים.
גם איום הטילים הבליסטיים לא חוסל לחלוטין. בעיקר נפגעה היכולת של איראן להרחיב את הייצור באופן דרמטי. זה ניתן לשיקום, בין השאר באמצעות מדינות אחרות שמחזיקות אמצעי ייצור ואפילו מלאי טילים ומשגרים. כשזו תמונת המצב, ליברמן מזהיר ממתקפת פתע איראנית, אבל גם התרחיש ההפוך הוא אפשרי. אחרי נבואות זעם כאלה, גם בשנת בחירות, האופוזיציה לא תוכל לטעון שזה קמפיין.
4. גברים בעבודה
פגישת ראשי האופוזיציה התקיימה הפעם בהרכב מלא עם בני גנץ ועם נפתלי בנט, אבל עדיין בלי הקובץ. הם מתכננים להקים ביחד ממשלה, אבל תצלום משותף גדול עליהם בינתיים. לכאורה משיקולי קמפיין של אגף ימין שלא מעוניין לחלוק פריים עם יאיר גולן. זה כמובן עמוק יותר: הם לא מסכימים אפילו על גבולותיה של הממשלה שהם מתכננים להקים ביחד ‑ משאלת השותפות עם המפלגות הערביות ועד ליחס לנתניהו עצמו במקרה של אי־הכרעה.
והיה עוד שיקול: בגוש שמתיימר להחליף את הממשלה, בדיוק כמו בבלוק של נתניהו, אין אף מפלגה שמונהגת בידי אישה. לפחות לחלק מהנוכחים הייתה המודעות העצמית להרגיש חוסר נוחות מול עוד תמונה של שישה גברים שכל אחד מהם משוכנע שהוא המתאים ביותר להיות ראש הממשלה הבא.
היה שם ויכוח, שיחת פרלמנט של שישי שיכולה להפוך לישיבת קבינט בשנה הבאה, על כיצד נכון לנהוג בעזה. חלק ממנו התיישן לא טוב כבר בחלוף יממה. זה חשף שוב את הסדקים המובנים בגוש הזה. הספקטרום האידיאולוגי בחדר מגוון ומקוטב מדי. את ממשלת השינוי זה שיתק.
על דבר אחד הם כן הסכימו בקלות: לא להדליף. הביצוע עוד ייבחן, אבל ההישג בפגישה הוא בעצם קיומה, ובבניית מנגנון של תיאום ואמון מינימלי בין חלקי האופוזיציה, רגע לפני קמפיין שבו ייצאו להתחרות על אותם מנדטים.
אנשיהם של גנץ ובנט צורפו לקבוצות הווטסאפ שאמורות לרכז דוברות, תוכן ותיאום לוגיסטי בבחירות. עוד סוכם, באיחור מביך, על הטלת משמעת אופוזיציונית לקראת מושב החורף. בלי קיזוזים עם הקואליציה שכבר לא מחזיקה ברוב אוטומטי במליאה. יאיר לפיד וליברמן עידכנו שכבר הטילו עוצר טיסות על חברי הכנסת שלהם במושב הקרוב. זה לא נאמר בפירוש בחדר, אבל שניהם היו בין הנעדרים (לפיד עם קיזוז) בהצבעה על תוספת התקציב שבה היה פוטנציאל ‑ שהוחמץ ברשלנות אופוזיציונית ‑ להביך את הממשלה.
בחדר ריחף שם נוסף. מועמד להצטרף לפורום בפגישות עתידיות: יועז הנדל. מפלגת המילואימניקים שלו הוציאה הודעה עוקצנית אחרי המפגש שאליו לא הוזמן. בינתיים, מספרי המנדטים שלו בסקרים לא מספיק יציבים כדי להעניק לו כרטיס כניסה לחדר. גם לא העמדה שבחר: בין שני המחנות. לא בגוש נתניהו אבל גם לא בגוש רל"ב. גם גנץ, שהגיע למפגש עם כובע בחירות עם הכיתוב "ישראל לפני הכל" (רק בדיעבד נודע למשתתפים שהוא נועד לחפות על השתלת שיער טרייה), לא עונה על שני הסעיפים, של אחוז החסימה ושל נאמנות לגוש, אבל בכל זאת יש לו שמונה מנדטים בכנסת הנוכחית. להנדל גם את זה אין. אם לא התיעוב הפוליטי ביניהם, הם היו מועמדים טבעיים לאיחוד.
