אחח, אם רק אפשר היה לשנע את אח שלנו טראמפ למשחק הנבחרת מחר בנורווגיה, ככה על הדרך, צ'ארטר קטן, חולצה של דני גרופר מתנה עלינו, כדי שיוכל לסגור בשבילנו כמה פינות גם בזירה הספורטיבית.
אתם יודעים, בהכרזה למשל שהחל מרגע זה כל הישראליות, נבחרות וקבוצות, חוזרות לארח בארץ, ונראה מי מעז לא להגיע, פלוס כפיים בנחיתה ופתק בכותל; או בהעברת מסר נוקב שארגוני הספורט הבינלאומיים נדרשים לטפל לעומק באנטישמיות במגרשים, זו שבאה בכסות מוסריות מפלסטיק; או בהנחיה שימצאו דרך שנשתתף סוף-סוף באיזה מונדיאל אחרת שערי הגיהינום והכל (על מהלך כזה הוא בטוח היה מקבל נובל).
טראמפ, מה לעשות, מספיק טרוד בעניינים שלנו בימים הללו. העמסנו עליו. ככה שלפחות בזירה הספורטיבית נצטרך לפעול בכוחות עצמנו, בנחישות ובאופן מיידי. הרבה על הפרק.
אנחנו עדיין מבודדים, עדיין השלטים באצטדיונים והקריאות הם נגדנו, עדיין הספורט הישראלי לא מוגן מעבר לים. נדרש תיקון נרחב.
ובכלל, לספורט תפקיד רחב יותר בשיקום התדמית הרמוסה של ישראל ביום שאחרי. לאורך שנתיים, גם אם לא אנחנו התחלנו, העולם קיבל מכאן תמונות של מוות והרס. לאורך שנתיים זה היה אנחנו נגד שאר העולם, מצב דברים שהשתקף בספורט. זה הזמן למסרים אחרים מאיתנו. המומנטום עכשיו הוא אחר.
מה דעתכם, למשל, שלמשחק בנורווגיה מחר שחקני הנבחרת יעלו עם חולצה שעליה מילה אחת, בעברית ובערבית: ש-ל-ו-ם. תארו לעצמכם את הפרצוף של ליסה קלאבנס, נשיאת ההתאחדות לכדורגל של נורווגיה, זו שפעלה להרחיק אותנו כי "קשה לשחק מול מדינה שהמילה ג'נוסייד קשורה בה".
גם אם למדנו שאנחנו טובעים בצביעות וציניות סביבנו, זה הזמן להיפוך מגמה. העולם צריך להכיר ישראל חדשה, וספורט הוא במה משמעותית לכך. בלי חשבונות ישנים ובלי התרסות. מזה ראו מאיתנו מספיק.
כל המנופים נדרשים, עכשיו, כדי לנצל את שעת הרצון להחזרת הספורט הישראלי לנורמליות, ללגיטימציה. נדרשים מבול יוזמות ויצירתיות לטווח הקרוב והרחוק. טורנירי שלום, משחקי פיוס, הנחתת כוכבים בישראל, הנחתת קבוצות מקטאר, סעודיה, טורקיה, מה שאפשר. ימי הזדמנות לפנינו.
אהה, ובלי קשר, לא לשכוח, את גול הניצחון נגד נורווגיה מקדישים לטראמפ.
