בכניסה למגרשי האגריטק בחיפה עומד אבי נחמני, פעם בלם קשוח במכבי חיפה וטירת כרמל והיום מנהל המתחם המטופח. הקשיחות נשארה. נחמני מוודא עם צוותו שהכל מתוקתק, מקפיד שהקהל יופנה ליציעים נפרדים (כ-300 אוהדים, בספירה מפרגנת), צועק לעבר הסדרנים ודורש סדר. גם בליגה ב', במפגש בין מ.ס צעירי חיפה לעולה הטרייה מ.כ אור-עקיבא, ראוי להקפיד בקטנות.
מחוץ למגרש העמיד יחיא שולחן פיקניק וניסה למכור שתייה חמה וקרה, טרופיות או משהו לנשנש, אבל נראה שרוב האוהדים הגיעו עם סנדוויצ'ים מהבית, שתייה חמה ואפילו עם ספרים (פירוט בהמשך). רביע משיעל, המנהל של צעירי חיפה, גאה בקבוצה שהוקמה רק לפני מספר שנים: "יש לנו שחקנים מכל הדתות וכל העדות. ערבים, דרוזים, יהודים בני הקהילה האתיופית, וכולם אצלנו מגובשים, משחקים כיחידה אחת. שחקנים מהקריות, מחיפה ומהגליל".
בסביבות 13.30 מורגשת תכונה מסוימת בכניסה למגרש. שחקני אור-עקיבא הגיעו למקום, וכל הצופים מתרכזים בדמות אחת שצועדת לדשא עם הרבה פאסון: ערן לוי. כוכב הכדורגל שחגג 40 לא מזמן, משמש היום כמאמן-שחקן בקבוצה ובפועל הוא הכל באור-עקיבא. הפנים, הכריזמה, הכישרון, המאמן, השחקן, הכוכב, ואם צריך – גם האפסנאי. במהלך החימום, כשהכדורים מתפזרים, הוא צעק לאחד השחקנים: "מה נראה לך, תאסוף את הכדורים שהכל יהיה בשק. ששום כדור לא יישאר כאן בחיפה בטעות". בהמשך יעבור אל הקווים, יצעק על שחקנים שמפשלים במסירה, יריב עם השופטים ומדי פעם יזרוק קריצה לספסל.
כ-100 אוהדים הגיעו מאור-עקיבא והם מאורגנים לא רע. חלקם מניפים את דגלי המועדון, אחרים עם שלט גדול ועליו הכיתוב המופלא: "הוויקינגים מאור עקיבא". כשמוסיפים את המסכות שחלקם עוטים על פניהם מתקבלת תמונה של אולטראס אמיתיים. השיר השולט ביציע: "ויה ויה אור-עקיבא, ויה ויה אור-עקיבא". הקונטרה ביציע של צעירי חיפה: שלט קטן של המועדון ובעיקר הורי שחקנים שמעודדים אותם בלהט. הכי משקיענים: בני משפחתו של השוער ירין סונגו, שזוכה למפגן תמיכה לאורך כל המשחק עם שיר אוהדים קלאסי: "יריייין סונגווווו, ירייייין סונגווווווו. מי מספר 1? ירין! ירין!"
דקה 5: פנדל לזכות האורחים מאור עקיבא. סונגו, שנפצע במהלך הכשלת השחקן היריב, שוכב דקות ארוכות על הדשא, אבל מתאושש ועוצר נפלא את הבעיטה. היציע המקומי בטירוף, הווליום של שיר האוהדים עולה לגבהים חדשים, ורק אוהד אחד, שישב בשורה האחרונה, ניצל את השמש החמימה לשעתיים של קריאה בספר שהביא מהבית: "גורלו של אפולו".
טאץ' וסימני מכות
לאור-עקיבא יש אפולו משלהם. הוא רק על הקווים, אבל ערן לוי דוחף כמעט בכוח את שחקניו לרחבת היריבה. היה ברור שמתישהו זה ייכנס: עדן ימהרן מעלה את האורחים ליתרון, וכל השחקנים קופצים עליו בחגיגות שמחה. אבל אחרי חמש דקות מגיעה התגובה של צעירי חיפה. אביב זאדה כובש את ה-1:1 ולוי צורח על שחקניו: "מה אתם עושים? מה קורה? תתעוררו, תניעו כדורים למעלה".
הקבוצות יורדות להפסקה בתיקו, ולכולם ברור שערן לוי יעלה לשחק, השאלה היא רק מתי. בדקה ה-57, אחרי חימום ממושך, הוא מכניס את עצמו למשחק וביציעים מורגשת התעוררות. האוהדים המקומיים מקללים אותו בעוד אוהדי אור-עקיבא עונים ב"ערן לוי המלך!"
גם בגיל 40, הטאץ', אוי הטאץ', עדיין כאן ובגדול. לוי בועט את הכדורים החופשיים, מגביה קרנות ומחלק מסירות עם השמאלית המיתולוגית שלו. בין לבין הוא יורד לגליץ' ייצוגי, צועק על חבריו, רב עם שחקני היריבה, עם השופט – ובסוף גם מנצח. בדקה ה-70 אסף ויצמן מאור-עקיבא כובש מקרוב את ה-1:2 וכולם רצים לחגוג עם המאמן-שחקן. כן, גם ויצמן זכה לכמה חיבוקים, אבל לכולם ברור מי פה המאסטרו והבוס.
התוצאה נשמרת עד לסיום, ורגע אחרי השריקה האחרונה יורד לוי מהמגרש, ניגש לאנשי צעירי חיפה ומציג בפניהם את רגליו החבולות: "אני נכנס לחצי שעה ותראו מה השחקנים שלכם עושים לי. בושה". בהמשך ישחרר חיוך מסופק ויסכם: "ניצחון מצוין. הקבוצה שלי הייתה מסודרת והניצחון הזה הגיע לנו. עברתי כבר הכל בכדורגל הישראלי, אבל הכי כיף לי פה".
