ישראל איתגרה את קלישאת "לא עברו את החצי" במחצית הראשונה, ולא הצליחה אפילו לצאת מהרחבה. הלחץ הנורווגי היה גדול, אבל לא מדובר בתיאום מושלם כמו בברצלונה של פפ גווארדיולה. הפאניקה הפכה לקומדיה בשער השלישי, כשהכדור פגע בשחקנים שלנו כמו משחק פינבול (או פליפר, תלוי איפה גדלתם), ובסוף עידן נחמיאס זכה בכבוד המפוקפק של להכניס אותו לשער. מי זוכר שהמשחק התחיל בשתי עצירות פנדלים של דניאל פרץ?
ההפסד מול איטליה נתן תקווה, הנבחרת שיחקה כדורגל מרגש עד שהיא גרמה לנו לשכוח שספגה חמישה שערים.
ההנחה היחידה שאפשר לתת היא שארלינג הולאנד כובש שערים כאלה גם מול הגנות טובות יותר. מלבד זאת, אין סיבה לשחקנים מקצוענים לשחק בצורה כה מחפירה. זאת נבחרת שרואה את עצמה בדרג 2-3 באירופה, לא סן מרינו. ההגנה קרסה, הקישור רעד, החוד? לא קיים. כי רן בן-שמעון החליט להתחכם ולפתוח ללא חלוץ טבעי.
נקלעו לאירוע
התירוצים מוכרים וידועים: נורווגיה נבחרת הרבה יותר טובה, השחקנים שלה מתמודדים בפרמייר-ליג ולא מול בני-סכנין והפועל ירושלים, ויש לה חלוץ שכבר בגיל 25 הפך לאגדה. תסמכו על הנבחרת שלנו שתצליח להפוך את הפערים לגדולים יותר. זה גם על רב"ש שלא הצליח לצמצם אותם, אבל כאמור על הדשא היו שחקנים מקצוענים שהתנהגו כאילו הם נקלעו לאירוע. ילדים שהלכו לאיבוד, לא יודעים לאן לרוץ.
בסקנדינביה אוהבים סדרות מתח עם תעלומות שנפתרות ברגע האחרון, פה הם סגרו עניין בחצי שעה. במחצית השנייה ניתנה להם אפשרות לבחור אם הם רוצים להמשיך לכתוש או להאט את הקצב.
במחצית השנייה נתנו לנו להניע מעט את הכדור, פיצוי על הכנסת אורחים ביזיונית שכללה הפגנות ובוז בהמנון. אמרו שמראש הקמפיין הזה "אבוד", שזה קצת לוזרי אבל אפשר לקבל את הטיעון שהוא חסר סיכוי. בקמפיין הבא ליורו 2028 הנבחרת תתמודד מול נבחרות בגודל שלה. אי-אפשר להיות אופטימיים אחרי תבוסה כזאת. אפשר לדבר על פערי הרמות, אבל עם הגנה כזאת - ליורו הבא נעלה רק אם יגדילו גם אותו ל-48 נבחרות.
