"הם יהיו בהלם, בהלם של החיים", אומרת אביבה סיגל, ששוחררה מהשבי אחרי 51 ימים, לקראת הרגע שכל עם ישראל מחכה לו. "צריך לקחת הכל מאוד לאט. מעט אנשים, שקט. שלא ינג'סו להם. שיאכלו. שיתחבקו. מעט מאוד אנשים, לא להעמיס יותר מדי".
אביבה זוכרת את הרגע הראשון אחרי שהשתחררה מבית החולים: "עברו כל האנשים ומחאו לנו כפיים, וזה היה כל כך מרגש. ראינו את עם ישראל מתרגש לקבל אותנו, וזה היה מרגש בעוצמות מאוד חזקות. לא ידעתי למה לצפות, לא ראיתי טלוויזיה, וזה היה מדהים. זה נתן המון כוח, גאווה ותחושת שייכות למדינת ישראל".
לקראת שובם של החטופים, שורדי השבי מספרים על מה שמחכה להם: ההלם, החיבוק, תשומת הלב הציבורית וגם הדרך הארוכה שעוד לפניהם. "תדאגו לזה שהחזרה שלכם תהיה נכונה לכם, מתאימה לכם", אומר קית' סיגל, בעלה של אביבה, ששוחרר מהשבי אחרי 484 ימים. "כל כך הרבה אנשים מחכים לכם ורוצים לחבק אתכם ולהיות בשבילכם בכל דרך אפשרית. בטוח שהמשפחות שלכם יידעו לשמור עליכם".
כשיצא, הוא מספר, נדהם "לגלות כמה עשו למעני. המשפחה כמובן, אבל עוד כל כך הרבה אנשים שנלחמו להחזיר אותי. אני עד היום לא מעכל את העוצמה של הנתינה של העם שלנו. שמונה חודשים אחרי שחזרתי עדיין מחבקים אותי, עדיין מביעים שמחה על החזרה שלי. אתם, שתחזרו עכשיו, גיבורים. השראה גדולה. אני אוהב אתכם מאוד".
"קודם כל, עם שלם עומד מאחוריהם", אומר יגיל יעקב, שנחטף בגיל 12 ושוחרר מהשבי אחרי 52 ימים. "הם חוזרים לחיים. מצפות להם עליות וגם ירידות. הם ייוולדו מחדש, בדיוק כמונו. אני כבר מחכה לראות את כולם בבית".
"מצפה להם שיקום ארוך, לא פשוט", אומר אלי-ה כהן, ששוחרר אחרי 505 ימים בעזה. "עם המון רגשות. כל קשת הרגשות הולכת להופיע: כעס, עצב, שמחה. הכל יהיה. אבל הכי חשוב, הם הולכים לפגוש את האהבה הענקית והאמיתית של עם ישראל. הם הולכים לפגוש את הגורל של 8 באוקטובר. החיבוק של העם ושל המשפחה שווה הכל".
כשהשתחרר, אלי-ה הופתע "שהבת זוג שלי, זיו, בחיים. לא הייתי חשוף בכלל לטלוויזיה, לא ידעתי על כיכר החטופים, לא ידעתי שבכל פינה בארץ יש סטיקרים, על כל רכב. זה מדהים".
"קודם כל הם צריכים להתעורר ולהבין שזה אמיתי, שזה לא חלום או סרט", אומר לואיס הר, שחולץ במבצע צבאי ברפיח אחרי 129 ימים בשבי. "הם מתעוררים למציאות חדשה שהם באמת משוחררים. הם צריכים זמן. שייתנו להם שקט, להיות עם המשפחות והקרובים ביותר. לא לתת לכתבים להתנפל. הם צריכים הרבה זמן ושקט להבין שהם חזרו. אני מבקש מכולם, תנו להם את הזמן שלהם".
הר מספר שעד היום לפעמים קשה לו לקלוט שהוא חופשי. "אני הרבה פעמים חושב שזה הכל חלום. גם סרט רע שעוד לא נגמר, ומצד שני, לא הכל רע. יש דברים טובים שקרו לי אחרי השבי. צריך לקחת הכל בפרופורציה. אני רואה את הסרטים של החילוץ ואני אומר לעצמי, איך זה יכול להיות? זה לא אמיתי. החיים שלי עד 7 באוקטובר זה פרק שנשאר שם. עכשיו אני חי את החיים החדשים שלי. אני אדם אחר לגמרי".
