ביום כל כך מטלטל, ביום שכל הקלישאות על מתח ודרמה מתגלות כנכונות. כשכל פוש מאתר חדשות מקפיץ את הלב, וכל מה שחשוב זה שהאירוע כבר יתחיל, היו בטלוויזיה כאלה שלא ידעו להתעלות לגודל השעה, והיו כאלה שדווקא כן.
בחלומות הכי שחורים ב-7 באוקטובר 2023 אף אחד לא דמיין שרק שנתיים אחר כך כל החטופים יחזרו הביתה. נכון שהתקשורת היא לא הסיפור ולא צריכה להיות הסיפור, אבל בשביל איציק הורן אפשר לחרוג מהכלל הזה. שני בניו של האיש המיוחד הזה נחטפו לעזה. יאיר הורן השתחרר, ועכשיו גם איתן יחזור הביתה. באמצע הראיון המי-יודע-כמה שלו אתמול, הוא בחר לתת זר פרחים ללוסי אהריש, שפרצה בבכי ומיהרה להצטנע על כך שהגישה שלה כלפי משפחות החטופים היא חובתה האזרחית. אלא שאפשר לומר שהרגע המרגש הזה בהחלט הגיע לה, לאור הנחישות האמיתית שהפגינה בתוכנית שלה. שום דבר לא מובן מאליו.
כי היו בשנתיים הללו גם רגעים מכוערים בטלוויזיה, שלא כיבדו את משפחות החטופים. לוסי אהריש הובילה קו ברור, והתוכנית שלה בלטה בגישתה האנושית והאמפתית. זה לא היה רק המעשה הנכון מבחינה עיתונאית והאזרחית, זה היה הדבר הכי לעשות בתור בן אדם. הורן ואהריש לא חגגו שום דבר, אלא פשוט סימנו את סופה של תקופה קשה מנשוא.
אהריש נמצאת במקום משלה, מבחינת היכולת הנהדרת שלה להביע אמפתיה כלפי המרואיינים שלה ולתת להם לספר את הסיפור שלהם מבלי לשפוט אותם. העמדה שלה כלפי עסקת חטופים הייתה ברורה, ולא כמו אנשים שעכשיו תופסים על העסקה טרמפ. התוכנית של לוסי בלטה ביחס לחטופים גם בגלל דברים שקשה להסביר אותם, וצריך פשוט להרגיש אותם. היכולת המדהימה הזאת, להראות למישהו שאתה רואה אותו, היא דבר שקשה מאוד לזייף. אמפתיה היא דבר נדיר מאוד, ורגעים נטולי ציניות הם רגעים נדירים אפילו יותר – ולכן הרגע הקטן הזה בתוכנית הרגיש הרבה יותר גדול. אהריש לא ניסתה לזייף שום דבר, והיא גם לא ניסתה להיות "מאוזנת" כפי שבתוכניות של אחה"צ אוהבים להיות. הכל תמיד מאוזן, חס וחלילה להביע עמדה בלי שיהיה גם את "הצד השני".
המתח עצום, והיה צריך משהו שיפיג אותו. לא עוד ויכוחים על האם הבוז לנתניהו היה מוצדק (אפשר להגיד גם שכן! ואפשר גם להגיד שלא! לכולם יש מקום, בסדר?). יש שעות שבהן צריך את כל המחלוקות בצד, החיבוק בין לוסי אהריש לאיציק הורן היה רגע כזה. רגע שבו אתה מבין את גודל השעה, שאתה מבין מה הולך לקרות פה בימים הקרובים. עצב, שמחה, כעס והשלמה הולכים להתערבב. החיבוק היה הקדימון המושלם. רגע טהור, רגע של אמת. אחרי יום שלם של דרמה – רגע שמאפשר גם לצופים להתפרק.
