קשה לתאר במילים את המאורע ההיסטורי שהתקיים במליאת הכנסת בערב חג שמחת תורה כמעט באותה מידה שקשה להעביר בטקסט את אישיותו הססגנונית, הרב-גונית, מלאת הסתירות של נשיא ארה"ב של אמריקה דונלד טראמפ. בדומה לדמותו, ביקורו של הנשיא האמריקאי בישראל היה הכל חוץ מרגיל. גם התיאור "חריג" לא משקף נאמנה את שבירת כל כללי הטקס שהיו בשעות הקצרות שטראמפ בילה בכנסת.
הכנסת לבשה חג כבר בשעות המוקדמות של הבוקר, שעות לפני נחיתתו של טראמפ. התור בשעה שבע בבוקר בשער הכניסה למשכן היה ארוך יותר מכל שעת שיא גם בימים של דרמה פוליטית. נוהלי אבטחה כבדים ליוו את שעות הביקור והכנסת חולקה לאגפים, כאשר משעת הגעתו של הנשיא למבנה – הוגבלה התנועה בין האגפים השונים.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ניצח על ארגון האירוע וניצל את כוחו על רשימת המוזמנים לשתי פעולות משלימות – שאותן עשה במטרה להשיג הון פוליטי אישי. ביד אחד, הדיר את נשיא העליון יצחק עמית ולא הזמין אותו לטקס, למרות היותו סמל שלטון מהרמה הבכירה ביותר. גם היועמ"שית, שאינה סגל א', זכתה ליחס דומה. ביד השנייה, דאג אוחנה לאישורי כניסה למקורביו – לרבות פעילי ליכוד וחברי מרכז בולטים. בפעולותיו אלה, אוחנה הכתים את ממלכתיות המעמד וחטא לתפקידו כיו"ר כנסת.
באיחור נשיאותי של שעתיים הגיע טראמפ למליאה. הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות, ורבים עמדו בזמן נאומו. גם לוויטקוף ולקושנר חלקו כבוד גדול.
לאחר שיו"ר הכנסת, ראש הממשלה וראש האופוזיציה נאמו, היה זה טראמפ שעלה לדוכן. אמנם הוא דיבר, אבל זה היה הכל חוץ מנאום: לא ברור אם הנאום נכתב מראש או שזה היה אלתור אסוציאטיבי, וטראמפ הרגיש יותר כמפלרטט עם הקהל מאשר נואם. כסטנדאפיסט שמכור למחיאות הכפיים, הפליג הנשיא בשבחים על ישראל ובעיקר על מה שהוא עושה בשבילה. הוא החמיא לנתניהו אף שהוא "לא קל", כינה את לפיד "בחור נחמד", המליץ ללהק את הרמטכ"ל זמיר לסרט קולנוע ושפך שלל אמירות לא דיפלומטיות, תוך שהוא מקפץ בין נושא לנושא וחוזר על עצמו. בעיקר, הוא לא הפסיק לדבר.
להשלמת המיצג, חברי הכנסת קיבלו כובעים אדומים עם הכיתוב "טראמפ נשיא השלום". לחץ של ערב חג ריחף מעל נאומו של טראמפ – שהסתיים שעתיים לפני כניסת החג בירושלים.
לצד האווירה החגיגית והמיוחדת בהיכל, מדבריו של טראמפ ייזכרו כמה דברים עיקריים: בראשם, ההכרזה על סיום המלחמה, אמירתו על השלום האפשרי באזור והרחבת הסכמי אברהם במזרח התיכון ומחוצה לו, וכן ההתערבות הבוטה והמוזמנת מצד נתניהו בעניין החנינה במשפטו.
הודאתו של הנשיא טראמפ לאחר נאומו כי התייחסות לחנינה עלתה מצד נתניהו בשיח מקדים בין שני המנהיגים – מלמדת יותר מכל עד כמה לא היינו עדים לביקור דיפלומטי, אלא ל"שואו אמריקאי". לדבריו, טראמפ אמר לנתניהו שהוא לא רוצה להתייחס לחנינה, ושבסוף עשה זאת "בגלל שהיה טיימינג טוב" לאחר תשואות חזקות לנתניהו. אלא שבמציאות – התזמון החשוב היה זה שבמקביל להצגה במליאה: באותם רגעים ממש, כל החטופים החיים שבו לגבולם.
יו"ר הכנסת אוחנה הדיר את נשיא העליון, ומנגד דאג לאישורי כניסה לפעילי ליכוד. בכך, הכתים את ממלכתיות המעמד וחטא לתפקידו
