יש תחושה שהנבחרת רוצה שיריעו לה על כל מה שהיא עושה: שהיא מנסה לשחק יפה נגד יריבות עדיפות, שיש לרן בן-שמעון אומץ, שהשחקנים מצליחים לשחק ביחד בשביל המדינה. הדרישה להכרת הטוב באה אחרי שנים שהנבחרת הייתה שק חבטות, וחטפה גם כשלא הגיע לה. עכשיו רוצים לקחת את זה לכיוון החיוביות הרעילה. מתעסקים בפילוסופיות והאם המאמן "גנב דעת" בראיון בסוף המשחק. מה לא נעשה כדי להסיט את הדיון מהעובדה המצערת: הסגל לא מספיק טוב.
יש לנבחרת המון פוטנציאל, אבל כל יתרון בא עם שלושה חסרונות משמעותיים. בכדורגל יש סנסציות, אבל רק ישראל לא יכולה לחולל אחת. זה עניין של קארמה, אך כל קואוצ'ר מתחיל יגיד לך: העולם לא יעזור למי שלא עוזר לעצמו. אין מספיק שחקנים בליגות הבכירות, ומצד שני יש דרישה מהמאמן לתת את הבמה לכוכבי ליגת העל מתוך התפיסה של "מי שטוב חייב לשחק". הבעיה היא שהשחקנים האלה מככבים במגרש ליד הבית.
סתיו טוריאל ורוי רביבו הם כישרונות גדולים, דן ביטון בכושר מדהים - אבל כל עוד הם כאן צריך לשים כוכבית. הצטיין מול הפועל חיפה, כבש מול בית"ר ירושלים. לא בפרמייר-ליג ואפילו לא בליגה ההולנדית.
העיקר הסטורי
לליגת העל יש משאבים גדולים ויכולת ליצור לשחקנים טובים סביבה נוחה. אולי נוחה מדי. כך שבמקום לצאת לאירופה גם בגיל מאוחר - הם בוחרים להישאר פה. צודקים: מה רע להיות כוכב במכבי ת"א או בהפועל באר-שבע? גם מקבל יחס של סופרסטאר וגם אתה יכול לספר לעצמך שזה "בדיוק כמו באירופה". שזה כמו לנפוש באילת ולספר לעצמך שאתה בלאס-וגאס. גם אם הגדולות מתאמנות במתקנים המפוארים ביותר, ויש להן את צוותי האימון המתקדמים ביותר - הרי שבסופו של דבר ברוב העונה הן מתכוננות לריינה ויוצאות "למשחק חוץ קשה" באשדוד.
הגיע הזמן לשאול את עצמנו אם הליגה לא פוגעת בנבחרת, יכול להיות שאף אחד לא רוצה לשמוע את התשובה. מאבקי האליפות המותחים גורמים לנו לחשוב שיש כאן אחלה כדורגל. הוא באמת אחלה, לא יותר ולא פחות. סביר. פשרה. עוגת שוקולד פשוטה של יום הולדת. הפסקנו לטייל בחו"ל, אז היא נראית לנו כמו הדבר הכי טעים בעולם. הצלחנו גם לשכנע שהישגים באירופה לא חשובים כי "קודם כל הליגה". תסתכלו על התגובות כששחקן ישראלי עובר לבלגיה "האפרורית". מה, הוא מוותר על האפשרות לכבוש במשחק העונה בסמי עופר? הוא מוותר על תגובות "יא מלך אוהבים אותך" לכל סטורי באינסטגרם?
איטליה ונורווגיה הראו לנו מהו המחיר של החיים במעגל סגור. אנחנו מסתנוורים מ-30 אלף איש בבלומפילד ושוכחים שלאף אחד מחוץ לישראל לא אכפת מי לוקח כאן אליפות. הם אפילו לא מבדילים בין מכבי ת"א למכבי חיפה. אנחנו כל כך חיים בסרט – עד שהתחלנו לקחת ציטוטים מנומסים של מאמני היריבות על "ישראל המסוכנת" ברצינות. את מה שהם אומרים עלינו, הם אומרים גם על מולדובה.
אפשר לבוא בטענות לרב"ש, אבל לזכור שגם המאמן הטוב בעולם לא היה מצליח לסגור פערים של כושר גופני וטכניקה לקויה תוך כמה ימים. בן-שמעון יכול להפתיע את נורווגיה לכמה דקות, הוא הצליח להדהים את הבלגים. אבל בסופו של דבר הקסם הטקטי מפסיד למציאות העגומה: איטליה מעלה מהספסל את הכישרון הגדול של אינטר, ואנחנו מעלים את כוכב הפועל ת"א. ליגת העל כיפית, האוהדים נפלאים, המאמנים השתפרו - אבל זאת אפילו לא סימולציה של הדבר האמיתי.
טוטו לאומית: הגביע של לויטה
בבני-יהודה מכוונים העונה לעלייה לליגת העל, ובינתיים יש להם תואר – גביע הטוטו של הלאומית. הכתומים ניצחו את קריית-ים 7:8 בפנדלים (0:0 בסיום), כאשר אוהד לויטה עוצר שני כדורים וכובש בבעיטה המכריעה.
השלמה למחזור ה-8: עירוני מודיעין (ירין מכלוף 60) – מכבי פ"ת (פרנק ריבולייה 45, מוחמד הינדי 73) 2:1.
יורוליג. מכבי ת"א (מאזן 3:1) תארח הערב (22.00) בבלגרד את אולימפיאקוס (2:2).
יורוקאפ נשים. אליצור רמלה (מיקה האריגן 28) פתחה עם ניצחון 56:86 על שפורטיבה הפורטוגלית. (רענן וייס)
כדוריד. נבחרת הנשים (מור שאול 7) פתחה את מוקדמות היורו בהפסד 39:30 באוסטריה.
