"בתור אב שכול, אני מאוד שמח וגאה שהחטופים חזרו. אני ישבתי מול הטלוויזיה והתרגשתי", מספר דוד טהר, אביו של אדיר טהר ז"ל שנפל במוצב ארז ב-7 באוקטובר. טהר, אב אחת מכ-40 משפחות שקיימו אזכרה אתמול בהר הרצל, מספר כי למרות שהזמן חלף, הכאב לא עוזב: "יש ימים שיותר קשה ויש ימים שפחות, אבל הכאב הוא אותו כאב".
היום מתקיים יום הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר, שנקבע לכ"ד בתשרי. את חלקת הנופלים בהר הרצל פקדו בימים האחרונים המונים שבאו לזכור את אהוביהם ואהובותיהם, שנלחמו בגבורה בשבת הנוראה ההיא. אחד מהם הוא עזרא גדליה, אחיו של יוסף מלאכי גדליה ז"ל - לוחם בדודבן שנפל תוך כדי שחילץ פצועים מכפר עזה.
"יוסף ואני היינו חברים הכי טובים", הוא מספר, "שיחקנו ביחד, שירתנו ביחד. כל יום אנחנו כואבים - אבל ברור שביום כזה שכולנו מתאחדים, זה מקל".
בימים אלה, כשמשפחות רבות חוגגות את שובן של יקיריהן מהשבי, הוא משתף על התחושות המעורבות: "אנחנו שמחים מחזרתם של החטופים - אבל אני מרגיש שהמעגל שלנו עוד פתוח. חמאס עדיין לא הוכרע ואני לא יודע אם המחבל שרצח את אחי עדיין חי".
בקצה החלקה נמצא קברו של רס"ן טל כהן ז"ל - שהיה לוחם בסיירת מטכ"ל. טל היה נשוי לנתלי, והותיר אחריו ארבעה ילדים. בבוקר 7 באוקטובר היה מהכוח הראשון שנכנס בשערי קיבוץ כפר עזה. באזכרתו אשתו נתלי דיברה על בעל אוהב ורגיש, על אדם בעל גאווה ורצון לתרום שאהב את כולם: "אתה איתנו לא כמו שרצינו וקיוונו, אבל פה. לאורך השנים חיית לצד אנשים שלא תמיד חשבו כמוך, לא בחרו כמוך ולא דיברו באותה שפה כמוך - ועם זאת אהבת, חיבקת וכיבדת אותם. הלוואי שאנחנו נצליח לחיות כחברה וכעם גם כשאנחנו לא מסכימים".
"בין שמחת תורה של לפני שנתיים לבין מה שחגגנו אתמול יש פער רגשי עצום", היא ציינה בהספד: "אז היה לנו צער עמוק על האובדן, והיום שמחה כמעט בלתי נתפסת על שחרור החטופים. עם שחוגג את שובם של הבנים יודע לזכור את אלה שבזכותם התאפשר הרגע הזה".
אפרת, אחותו של טל, אומרת שהמשימה עדיין לא הושלמה: "השליחות של טל לא הסתיימה עדיין. יש חטופים וחטופה בעזה והם כולם חייבים לחזור, ורצועת עזה צריכה להיות ללא אפשרות של איום על מדינת ישראל, אפילו לא קטן".
אזכרה נוספת שהתקיימה אתמול הייתה של סרן אורי מרדכי שני ז"ל, בעלה של מרים ואבא של רועי, שתמיד חלם לשרת בגולני כי אמר ששם אפשר להיות איש צבא ומחנך. ב-7 באוקטובר הוא יצא למשימה שגרתית, ומצא עצמו נלחם קרוב לעשר שעות במחבלים שחדרו למדינה. כשחזר למוצב, פצמ"ר נפל והרג את אורי ואת ראם בטיטו ז"ל.
על קברו בחרה המשפחה לכתוב את הפסוק "קומי אורי וכבוד ה' עלייך זרח". אביו יהושע מסביר שהרגיש מתחילת המלחמה שלצד הכאב המלחמה תצמיח משהו גדול לעם ישראל: "אנחנו שמחים על חזרת החטופים, במיוחד כשאחד מהם, איתן מור, למד עם אורי בכיתה בבית הספר והיה שכן שלנו בקריית ארבע. אבל אנחנו לא מוכנים לוותר - המשימה תושלם רק לאחר שחמאס יוכרע".
6 צפייה בגלריה
"המשימה לא הושלמה עדיין". אורי מרדכי שני ז"ל עם אשתו מרים ובנו רועי | צילום: באדיבות המשפחה
אף שמלאו שנתיים לתחילת המלחמה, המשפחות עדיין לא קיבלו תשובות לכל: "הבן שלי קרא לעזרה ולא קיבל וזה דורש תשובות. איפה היה חיל האוויר? איפה היה אגף מבצעים? השאלה אינה מתוך נקמה. אני אומר בכנות - אני לא כועס, אבל למען הדורות הבאים, צריך להיות בירור יסודי ומעמיק מה קרה ביום הזה".
גם אביו של אדיר טהר דורש תשובות, ולא מוכן לוותר: "לי יש המון שאלות על מה שקרה ביום הנורא ההוא. זה לא עניין של ימין ושמאל ולא פוליטי בכלל. אחרי מה שקרה עם הבן שלי, אני לא מוכן שזה יקרה לילד שלך או לנכד שלך".
עזרא, אחיו של יוסף גדליה, דווקא לא מחפש תשובות: "אני יודע מה היה. אני מאזין ושומע וקורא הרבה בתקשורת. זה ברור, היינו בקונספציה. חשבנו שחמאס לא יתקוף אותנו ורצינו לפרש את זה בצורה שהייתה נוחה לנו. אבל לדעתי יש דברים שצריך לתקן - מינוי בכירים ולעצור את אחידות הדעות, שלא כולם יחשבו את אותו הדבר".
