משפט המפתח בהודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על השינוי במחירים בחודש ספטמבר הוא: "על פי נתוני המגמה, קצב העלייה השנתי במדד המחירים לצרכן ללא דיור בחודשים יוני עד ספטמבר 2025 הגיע ל-0.9%". כדאי לקרוא אותו שנית. לפי הלמ״ס, האינפלציה בארץ קרסה ברבע בשלישי של השנה לשיעור שנתי של פחות מאחוז אחד. לא היינו במקום זה בשלוש וחצי השנים שחלפו. מדידת המגמה הרב-חודשית של ההתייקרות מסובכת מקצועית להבנה לאן פני התהליך האינפלציוני – והתהליך נראה מתכנס אל החלק התחתון של הטווח שנקבע מזה שנים כיציבות מחירים, קצב שנתי של 1% עד 3%.
שתי שאלות עומדות פתוחות מול נתונים מצוינים אלו. שאלה ראשונה: האם הירידה במדד המחירים בספטמבר ב-0.6% פירושה שישראל יצאה כליל מהמעגל המכושף של אינפלציה וחזרה סופית לימים טובים של שקט בחזית זו? ניצחון מוחלט? לא הייתי מזדרז עם פסיקה כה גורפת. מתחילת השנה עדיין עלה המדד ב-2.6%, ועל פני שנה שלמה ב-2.5%. ההכרעה, לפיכך, טרם הושגה.
זאת ועוד: לשער הדולר הנמוך הייתה תרומה מאוד משמעותית להוזלות במוצרים ובשירותים מיובאים, מכרטיסי טיסה עד לביגוד ותקשורת. כאן החשש בקהיליית הכלכלנים שהפחתה חדה מדי בשיעור הריבית של בנק ישראל הצפויה בעוד כחודש – מעבר ל-0.25% המובטחים – עשויה לתמרץ מעבר של כסף משקלים לדולרים ולהחזיר את האינפלציה. זה קורה במדינות לא מעטות.
מכאן לשאלה שנייה, האם הריסון החריף בקצב ההתייקרויות משקף האטה בביקושים צרכניים, ואפשר שגם בפעילות הכלכלית המקומית כולה? אל נא נשכח את גיוס המילואים המסיבי בחודשי הקיץ לקראת כניסת צה״ל לעיר עזה ואת הכניסה עצמה, עצימה, יקרת משאבים ורבת-קורבנות. כל אלו התפתחויות המשפיעות לרעה על הצרכנים והמשקיעים ופוגעות בהכנסה השוטפת. הן בהחלט עלולות לגרום להאטה ואף למיתון. המראה של מרכולים ריקים למדי, של מסעדות ממתינות לסועדים, של חנויות אופנה חותכות מחירים בשני שלישים אכן הצביע על התחלות של מיתון.
לסיכום: השילוב של ריבית יחסית גבוהה וקניות צרכניות יחסית ממותנות אחראי לחדשות טובות מחזית האינפלציה. כעת נשאר רק לקוות שזו לא תרים שוב את ראשה כשהשמחה מהשבת החטופים ומסיום המלחמה תתורגם לפריחת המשק.
