התמונה לא סודית. אין במשרד האוצר אפילו התחלה של דיונים על תקציב 2026, שאמור לשקף את התמורה הביטחונית-מדינית הגדולה: הפסקת מלחמה. שר האוצר, אומרים במסדרונותיו, לא הפנים את העובדה שהמלחמה אכן הסתיימה. הוא מתעלם מהמציאות החדשה כאילו אינה קיימת או לכל הפחות בת חלוף מהיר. טומן ראש בחול עד שנראה כי המשיכה היחידה שעוררה אצלו ההסכמה של ממשלת נתניהו למתווה ההסדר הכולל של הנשיא טראמפ היא משיכה בכתפיים. אומר איש אוצר בכיר: ממשיכה לקונן אצל סמוטריץ' השאיפה לממשל צבאי-אזרחי ישראלי ברצועת עזה ולחידוש ההתיישבות היהודית בה. הוא לא קולט שזה נגמר.
כפועל יוצא לא מתאמץ שר האוצר למנות מנהל חדש לאגף התקציבים ולא לוחץ להכנת טיוטה ראשונה של תקציב מתוקן לשנה הבאה. וזהו רק הראשון מבין ארבעת האתגרים המסתמנים באופק.
אתגר שני: הוצאות הביטחון. תקציבי הביטחון נגזרו מהנחה של לחימה בלתי פוסקת ברצועת עזה וחידוש הסיכונים לעימות עם איראן. אבל תרחיש הייחוס הביטחוני משתנה כעת, שינוי החייב להשתקף הן בגודל הוצאות הביטחון והן בהרכבן. לו היה לישראל שר ביטחון אמיתי, הוא היה לפחות מתעניין בכך.
אתגר שלישי: המיתון. הפעילות המשקית התכווצה בחצי השנה שחלפה, אביב וקיץ 2025. הכיווץ הזה מסביר את ההאטה באינפלציה, את השחיקה בשכר הריאלי ואת הקיפאון בהכנסות המדינה ממסים שוטפים (לא מרווחי הון), וכן את הזחילה כלפי מעלה בשיעורי האבטלה. לא ברור האם שינוי האווירה בארץ יקטע את המיתון או דווקא יעמיק אותו. נדרשת לכן קריאת כיוון של הממשלה. אבל הממשלה שותקת ומשותקת.
אתגר רביעי: שיקום עזה. לישראל אין אופציה להתעלם מהאופן שבו תשוקם הרצועה. השיקום חייב להיות מבוסס על חיסול מלא של מחנות הפליטים ובניית ערים ושכונות במקומן ועל השקעות ביצירת מקומות תעסוקה מקומיים בתיירות, בתשתיות ותעשיות קלות – מה שיאפשר את הפסקת פעילותה של אונר"א והמרת הסיוע ההומניטרי בסיוע כלכלי. רק כך ניתן יהיה לחסל על אמת את האחיזה של חמאס ברצועה. היא לא תיפסק עד שימוגרו ברצועת עזה העוני, התלות והארעיות.
להתמודדות עם האתגרים הללו דרושה ממשלה מתפקדת. ואין כזו; ממשלת ביבי בירושלים כבר עמוק בשנת בחירות.
פרס נובל לקדמה
"הבינה המלאכותית תהיה יותר חכמה מהאינטליגנציה האנושית? שטות מוחלטת!", אומר חתן פרס נובל 2025 לכלכלה, ההיסטוריון הכלכלי פרופ' יואל מוקיר, החי ומלמד זה עשרות שנים בארה"ב אך ממשיך להיות נאמן לשורשים: מחזיק באזרחות ישראלית, מגיע לביקורים תכופים אצל ידידיו ועמיתיו הרבים כאן, עוקב "בנשימה עצורה" כדבריו אחר כל מגוון ההתפתחויות בארץ ונותן הרצאות לימוד קבועות (גם אם קצרות) באוניברסיטת ת"א, שבה הוא עמית מחקר.
על כלכלת ישראל פרופ' מוקיר לא מפרסם מחקרים, אבל, כך מדגיש ידידו הקרוב זה 35 שנים פרופ' מנואל טרכטנברג, "יואל ורעייתו מרגלית הם ישראלים לכל דבר ועניין, ישראל היא עבורם נס כלכלי שאין שני לו". פרופ' מוקיר: "העולם מסתכל על הישגיה של ישראל בפליאה. היא הפכה למדינה עשירה בזכות הישראלים, שהם אנשים יצירתיים, שאפתניים, שוברי מוסכמות, לא דוגמטיים, לא סגורים בקופסאות, בעלי ראש פתוח ואומרים בחופשיות את אשר על ליבם. הם סוד הצלחתה". מוקיר נמנע מהתייחסות ישירה לפוליטיקה הישראלית, אף שחתם בשעתו על מנשר הכלכלנים נגד ההפיכה המשפטית – ומסתפק בשתי הערות. האחת היא על המחיר הטרגי של המלחמות ועל ההכרח של ישראל להשקיע משאבים בביטחון בשל "השנאה" המקיפה אותנו. הערה שנייה היא על החברה החרדית, שגידולה הטבעי וסירובה העיקש ללמד את ילדיה לימודי ליבה "מטריד מאוד ומסכן את הנס הישראלי".
יחד עם פרופ' יואל מוקיר זכה השנה בפרס נובל לכלכלה יהודי נוסף: פרופ' פיליפ אגיון – עמית מחקר במוסד האקדמי היוקרתי ביותר בצרפת, קולג' דה פרנס, הנחשב לאחד מגדולי הכלכלנים הצרפתים החיים כיום. הוא ופרופ' מוקיר סיימו זה עתה כתיבת ספר היסטוריה כלכלית משותף.
פרופ' אגיון מלמד באוניברסיטאיות מובילות בעולם ואף מייעץ מפעם לפעם לנשיא צרפת מקרון. בימי מלחמת 12 הימים נגד איראן העביר לנשיא מסר אישי מאת ידידו פרופ' מנואל טרכנטברג "שלא על נושאים כלכליים בלבד". טרכטנברג מפליג בשבחי מחקריו פורצי הדרך של אגיון על אימוץ קִדמה טכנולוגית כדרך חיים ומספר עליו עוד פרטים מרתקים. מוצא משפחתו של פרופ' אגיון ממצרים, ספרד ויוון ושמה המקורי לא "אגיון" אלא "עליון". לפני קרוב למאה שנים רכשה המשפחה קרקע בשכונת טלביה בירושלים ובנתה עליה וילה מפוארת שזכתה לכינוי "בית אגיון". ב-1952 מכר/תרם אותה סבו של אגיון לממשלת ישראל כדי שתשמש כמעון לשרי החוץ. ב-1974 הפך בית אגיון למעונם הרשמי של ראשי ממשלות ישראל; יצחק רבין היה הראשון להתגורר בו. וכן, "בית אגיון" הוא כיום המעון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב בלפור בירושלים – מבנה לשימור שבו מתבצעות כעת עבודות שיפוץ אינסופיות. מעניין אם ועדת פרס נובל לכלכלה ידעה שהיא מעניקה את הפרס לכלכלן שמעון ראש ממשלת ישראל קרוי על שם משפחתו.
עם קבלת ההודעה על הפרס נשא פרופ' מוקיר דברים בפגישת הסגל הבכיר של הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן ליד שיקגו, אוניברסיטת הבית שלו. להלן מבחר מדבריו באירוע זה.
על סכנה לאבטלה טכנולוגית – אם וכאשר המכונות יחליפו אותנו – אמר הפרופ': "אין סכנה כזו והאזהרות מפניה שהושמעו שוב ושוב בעבר לא התממשו. בני אדם ממציאים מכונות כדי להיעזר בהן בביצוע משימות טכניות וכדי שאנחנו, בני האדם, נוכל לטפס למעלה במדרג התעסוקה למקצועות יותר יצירתיים, מעניינים ומתקדמים. לפיכך איני שותף לדיסטופיה ולפיה הן יגרמו לחורבן האנשות. להפך, אני אופטימי ביחס לקדמה הטכנולוגית".
גם הבינה המלאכותית, הוסיף פרופ' מוקיר, היא רק "כלי עזר בחיפוש וארגון של מידע על ידי המשתמשים בו. היא לא נועדה להחליף את החוקר האנושי אלא לתת לו גישה רחבה לאינפורמציה. בשום פנים היא אינה איום על האנושות – וגם לא על התעסוקה. אנחנו פשוט לא יכולים לתאר לעצמנו היום את מגוון הג'ובים של העתיד".
על חדשנות אמר: "הסתכלו סביבכם וראו בעצמכם עד כמה חיינו השתפרו הודות לחדשנות מדעית וטכנולוגית. היא מאפשרת לנו לשלוט באיתני הטבע ולנצלם לטובתנו. בלי זה היכן היינו? אנא זכרו, תוחלת החיים התארכה מ-33 שנים במאה ה-18 ל-83 כעת ותמותת תינוקות בימי שלום שירדה כמעט לאפס".
על התנאים לצמיחה וקדמה, הנושא העיקרי של התעניינותו, ציין: "אני תומך נלהב בחירות האדם, בחופש הדעה, הבחירה, המדע, התנועה ועוד. ככלכלן איני דואג במיוחד לעתידן של מדינות שבהן שורר חופש כזה. אני כן דואג מאוד לאנשים הנמקים תחת דיקטטורות. על אף היותי אופטימיסט, אינני מתעלם מסכנה של שימוש לרעה בעוצמה טכנולוגית. אין הרי בהיסטוריה מגמה ברורה של שיפור בתפקוד המוסדות החברתיים והפוליטיים – באחרונה הם אפילו חזרו להידרדר ואיפשרו עליית דיקטטורים ומנהיגים סמכותיים כמו פוטין, שי, ארדואן ודומיהם. בלי מצע תרבותי ערכי, התוצאה של קפיצת הדרך הטכנולוגית עלולה להיות גם הרסנית".
ספרו הנודע של פרופ' מוקיר "תרבות של צמיחה" היה לתמרור מרכזי במחקר בהיסטוריה הכלכלית, כתוב נפלא ונקרא בצמא גם על ידי לא-כלכלנים ולא-היסטוריונים. ממחקריו על התפרצות המהפכה התעשייתית במערב אירופה בכלל ובבריטניה בפרט והתמשכותה במאות ה-18 וה-19 – אירוע חסר תקדים בתולדות האנושות – עולה מסקנה ברורה: הנאורות, שהעלתה על נס את חירות האדם, את ריבונותו וכבודו, הולידה את המהפך התרבותי של הצמיחה הכלכלית השולט ברוב העולם עד היום ונשען על מוסדות חברתיים המדרבנים את הצבר הידע, הפצתו, אתגורו והרחבתו. כותב פרופ' מוקיר: "עידן הנאורות באירופה חולל תמורות תרבויות וחברתיות עמוקות שהניחו יסוד למאמץ מתמשך להשתמש בטכנולוגיה, בידע שימושי, כדי לשנותו את הטבע לטובת כלל המין האנושי".
ומסכם פרופ' טרכטנברג, בעצמו מהמובילים במחקר כלכלי-היסטורי: "לצמיחה כלכלית מתמשכת המבוססת על טכנולוגיה נדרש יקום שלם של תרבות ליברלית, מחקר חופשי, מוסדות חברתיים מתפקדים ומדיניות תומכת. אם ייפגע אחד המרכיבים הללו, המבנה כולו עלול לקרוס ועימו עלול להיעצר מרוץ הצמיחה".
זו תמצית המסר והחרדה של חתני פרס נובל לכלכלה 2025.
