לתרבות האמריקאית יש אובססיה מוצדקת לסרט "אלו חיים נפלאים" מ-1946, שבו מלאך מראה לאדם אובדני (ג'יימס סטיוארט) כמה העולם היה אומלל בלעדיו. מאז בכל סיטקום תמצאו פרק עם סיפור דומה, שמסתיים במסקנה דביקה בסגנון "חייך טובים/ תסתפק במה שיש". "מזל משמיים" הוא התשובה השמאלנית-פרוגרסיבית לאגדה הזו.
הבמאי-כוכב-סטנדאפיסט עזיז אנסרי ביים מעשייה בכיכובו על צעיר אומלל שמחלטר בעבודות מזדמנות ולא מתגמלות, עד שיום אחד הוא פוגש מלאך טוב לב וקצת טיפש (קיאנו ריבס המעולה). המלאך מראה לו מה יקרה אם יחליף את חייו עם מיליארדר הייטק זחוח וילדותי (סת' רוגן, שקצת חוזר על עצמו). בבדיחה הטובה בסרט אומר ריבס בתסכול: "רציתי להראות לו שכסף לא יפתור את הבעיות בחייו, אבל ניכר שהוא אכן פתר את רוב הבעיות בחייו".
במילים אחרות, "מזל משמיים" אמור להיות טייק חתרני ומרקסיסטי של אגדת "אלו חיים נפלאים". סדרות וסרטים אמריקאיים רבים מנסים לחנך אותנו בצדקנות ש"כסף זה לא הכל בחיים", כשזו בעצם שטיפת מוח קפיטליסטית שאמורה להסיט את הדעת מכך שכמעט כל ההון מוחזק בידי המאיון העליון, והשיטה לא צודקת. זה לא אני אומר: זה קרל מרקס. כלומר, אנסרי.
מצד אחד, מרענן לראות סרט הוליוודי מתבשם בסוציאליזם ובצדק חברתי שחזרו לאופנה בארצות-הברית כקונטרה לעידן טראמפ. הסרט חוגג איגודים מקצועיים ובז לתאגידים ולעמק הסיליקון. לרוב הוא גם מצחיק. בסצנות הכי חדות מראה אנסרי שאפליקציות נוסח wolt הן בסך הכל דרך חדשה לנצל עובדים לא מאורגנים. הסרט הוא קצת הגרסה הקולנועית של זוהרן ממדאני, המועמד המוביל לראשות עיריית ניו-יורק, שמוכר סוציאליזם רהוט בלי ייסורי מצפון (אבל הסרט לא אנטי-ישראלי). העניין הוא שכמו בהפגנות, יש שלב שהצעקות באוזן מציקות. הסרט גם תקוע בשביעות רצון עצמית מעצבנת.
אבל גם אם הסרט לא שלם, יש בו נקודת אור – ריבס. הכוכב בן ה-61 מתמסר לתדמית האהבל טוב הלב שרודפת אותו כל הקריירה ומקצין אותה. הוא לא מתאמץ יותר מדי, ואין ספק שהופעתו מוסיפה לסרט חן שהיה חסר בלעדיו.
