הבהלה שאחזה בפרנסי העיר ברמינגהאם (שם מארחת אסטון וילה את משחקיה) ובמי שאחראי על ענייני הביטחון בעיר לקראת המשחק של מכבי ת"א בעיר, צריכה להיות מובנת: מדובר בדיוק בתאריך שבו מצוינות חגיגות השנה לפוגרום באוהדי מכבי ת"א באמסטרדם, ומספר שבועות לאחר התקיפה הרצחנית על יהודים ביום הכיפורים מחוץ לבית כנסת במנצ'סטר.
במנצ'סטר חיים רק 123 אלף מוסלמים, שמהווים 22.3 מאוכלוסיית העיר. בברמינגהאם חיים 341 אלף מוסלמים (העיר השנייה בגודלה בבריטניה מבחינת אוכלוסיית המוסלמים), שמהווים 29.9 אחוז מהאוכלוסייה. ב-2021, אוכלוסיית המוסלמים בברמינגהאם היוותה "רק" 21.9 אחוז מאוכלוסיית העיר. נתונים מדהימים. סטטיסטית, מדובר בעיר מועדת לפורענות עבור ישראלים. צודקים הברמינגהאמים: אם מנצ'סטר אינה יכולה לאבטח יהודים במקום שמור ובטוח יחסית כמו בית כנסת, איך היא אמורה להגן על אוהדים במקום הרבה יותר פתוח ורגיש לחבלה כמו אצטדיון כדורגל או רחובות העיר לפני ואחרי המשחק?
ולכן יש להיות הוגנים, ודווקא להלל את הכנות של פרנסי העיר. לא מדובר בעונש על המלחמה בעזה כפי שחטפה הנבחרת המייצגת קבוצה ישראלית במרוצי האופניים, וגם לא בהחלטה פוליטית שגרמה לאינדונזיה לבטל את ההזמנה של ישראל לאליפות העולם בהתעמלות מכשירים. זוהי הצהרה מבצעית: כוחות הביטחון שלנו לא מסוגלים לספק הגנה על אוהדים ישראלים שיגיעו לעיר. במקום לספק תשובה אסרטיבית, ראשי העיר החליטו להרים ידיים נגד הפחד מפני הטרור.
מדובר בעוד הצהרה בריטית מנומסת על הכניעה לטרור המוסלמי שמשתולל בעריה. בעוד ששבוע אחרי שבוע מתרחשות ברחובות לונדון הפגנות אלימות נגד ישראל ויהודים (שהגיעו לשיאן ברצח של יהודים ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי), עוד ועוד בריטים ותומכי ישראל נעצרים על ידי המשטרה על הנפת דגלים או על נשיאת סמלים יהודיים.
מצד שני, אם אוהדי אסטון וילה היו מגיעים לחוף הים בת"א כדי ללוות את קבוצתם בבלומפילד, שום אזהרת מסע לא הייתה מתלווה לטיול הזה. אוהד בריטי יכול להרגיש מאוד בנוח בישראל. כמובן שההשוואה הזו לא עולה על הפרק כי קבוצות מחו"ל, גם לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, לא מגיעות למשחקי חוץ בישראל. זה אולי לא הוגן ספורטיבית, אבל מובן בהתחשב במצב הביטחוני בישראל. אבל אם התאחדויות בינלאומיות מחליטות להעניש קבוצות ישראליות בשל המצב הביטחוני בישראל, הרי שההתאחדויות הללו צריכות לנקוט יד הרבה יותר נוקשה נגד ערים כמו ברמינגהאם. שם אין מלחמה, שום טילים או כטב"מים אינם מתעופפים באוויר. שם יש שנאה אנטישמית, גזענית ומטונפת שאומרת, בסופו של עניין: אין כניסה לישראלים. ההתאחדויות האחראיות לסיטואציה צריכות להוציא משחקים או טורנירים מידיהם של מקומות שנותנים גב להצהרה הזו.
ויש גם את העניין של מכבי ת"א. אמילי דמארי והאחים גלי וזיו ברמן סיפקו בשבוע שעבר רגעי רגש עילאיים לאחר שחרורם מהשבי בגלל השייכות שלהם למכבי. מגיעה להם הזכות, אם ירצו, לעקוב אחרי מכבי בכל מקום בעולם. אם ברמינגהאם שוללת מהם את הזכות הזו, אם ראש ממשלת בריטניה אינו יכול לעמוד בהבטחתו לנכש את האנטישמיות ולתת ליהודים חיים בטוחים בבריטניה, ואם פוליטיקאים בכירים לא יצליחו במאמציהם לאפשר לאוהדי מכבי להגיע למשחק, מכבי צריכה לא להתייצב למשחק, יהיה העונש שתספוג מה שיהיה. יש דברים שהם מעל לספורט, בעיקר בתחרויות שמהן ניטל הערך הספורטיבי.
