מתקפת הפרומואים לכבוד "תוכנית פתיחת עונה היסטורית" של "ארץ נהדרת" הייתה כמובן התלוצצות, נוכח השימוש התכוף במילה "היסטורי" בעת האחרונה. אולם בדיעבד, ניכר שהבדיחה הייתה בעקיפין גם על חשבון התוכנית, שהייתה הרבה דברים – "היסטורית" זה לא אחד מהם: לא במערכון הפתיחה נטול השפיץ (דובר צה"ל מכריז על מבצע "חזרה לשגרה"), לא בדמויות (עם כל הכבוד לצ'יקו מיקו קרואסון) וגם לא באיזושהי אמירה נועזת על מצבה של ישראל אחרי סיום - גם אם זמני – של המלחמה הארוכה בתולדותיה.
קודם התברר, שהקולוניזציה השלטונית שעורך הממשל האמריקאי בישראל הגיעה גם לתוכנית הסאטירה העברית האחרונה: לאחר פיצוח הדמות בזכות החיקוי הכיפי של עומר עציון ומן הסתם בגלל ענייני היום, הרבה יותר קל להטיל את כובד המשקל של "ארץ נהדרת" על כתפי הקרקס הבלתי נגמר שהוא נשיא ארה"ב, שעמד במרכז התוכנית בדקות הראשונות. מצחיק להיזכר שברק אובמה הזכיר את "ארץ נהדרת" כשביקר בישראל ב-2013, אבל טראמפ הוא עדיין החבר הטוב ביותר שהיה לתוכנית בבית הלבן.
אם כן, גם ב"ארץ נהדרת" הבינו שנכון לעכשיו לא ברור מיהו ראש ממשלת ישראל, אבל לפחות מבחינה ויזואלית אפשר עדיין לזהות אותו בנקל: ההברקה הגדולה והחשובה של העונה הקודמת, הכתם על המצח, עדיין שם. אפילו עורך הפוטושופ הצמוד של רעייתו לא מסוגל למחוק אותו (אם כי הפאנץ' "זה מחשב אדוני, זאת לא מכונת זמן" לא ממש עובד אחרי קטע שלם שמציג את המחשב כמכונת הזמן של שרה נתניהו).
דווקא לרעיון של "מכון האיחוי והריפוי" בניהולו של ח"כ דודי אמסלם היה פוטנציאל, בגלל ההזדמנות שניתנה לאלי פיניש להציג לא רק חיקוי עילאי, אלא גם את ההומור הפיזי המצוין שלו. אלא שהגימיק רק התחיל לצבור תאוצה – איל קיציס כבר בקושי החזיק את עצמו על מיטת המסאז' מרוב צחוק – והוא כבר נקטע לטובת המשך הדיאלוג מסביב לשולחן והצגת השרים סמוטריץ' ובן גביר בפורמט של "הנוכלים" (בדיחה שנשחקה עוד לפני המלחמה). אגב הומור פיזי, אוראל צברי יכול וצריך להתפרע יותר בנעליים של שחר חסון בתור בן גביר (אבל את שטאנץ ההשהיה שלו בנאומים הוא קלט היטב).
המיני-מערכון על גרטה טונברג הוכיח, ש"ארץ נהדרת" גם לא באה לעשות היסטוריה ביחס שלה לחורבן שחוללה ישראל בעזה: היא מתנגדת לממשלה אך מחזקת את תחושת ההתקרבנות הקולקטיבית, כאילו שהסיפור האמיתי הוא כמה היפסטרים צבועים ולא קמפיין צבאי ברוטלי, שגם לשיטת "ארץ נהדרת" נמשך הרבה יותר מדי זמן ומסיבות לא ענייניות. אבל מה, יהורם גאון (ערן זרחוביץ') במעיל הפארקה של ליאם גאלאגר ושר תרגומים לעברית של להיטי אואזיס? אוקיי, זה קצת היסטוריה.
בקטנה
אחרי שאייל ברקוביץ' ניסה להבין ב"מוריה וברקו" (רשת) מה בדיוק הייתה העבודה של צחי הנגבי עד שלשום, הטלפון שלו השמיע רעש שלא ניתן היה להתעלם ממנו. "קיבלתי הודעה חשובה", הסביר הטאלנט השווה מיליונים למוריה אסרף, שהזכירה לו שהוא בשידור. אולי ברקוביץ' אמר אמת, ומישהו בדיוק טרח לעדכן מגיש בתוכנית אקטואליה מה העבודה של ראש המועצה לביטחון לאומי.
