רחפנים של צבא ארצות־הברית, כך פורסם בסוף השבוע, חגים מעל רצועת עזה ומוודאים שהצדדים להפסקת האש עומדים בדיבורם. משרד הקישור של צבא ארה"ב, שהוקם בקריית־גת, מהווה את ההוכחה הניצחת שהצד הישראלי איבד את השליטה שלו במציאות שנוצרת בעזה.
חמאס משתקם, יחידותיו הפכו לכוח ששולט בחייהם של מיליוני העזתים. עזה תחתית מלאה במנהרות, שבהן צובר חמאס את שנדרש כדי להתכונן לסבב הבא מול ישראל. עזה עילית אמורה להיות המענה לשינוי אחרי מלחמת השנתיים, אבל אל תבנו על זה. מילה שלי: לא יקום כוח רב־לאומי בעזה, העימות המדמם בינינו לפלסטינים הופך לעניין בינלאומי שבחסותו ימשול חמאס.
זאת ועוד: לא יהיה סיפוח של הגדה. טראמפ יעמוד במילתו – בסיפוח תאבד ישראל את תמיכתה של ארה"ב. ואשר לסמוטריץ', שנחשף בקלונו כשאמר שהסעודים ימשיכו לרכוב על גמלים וההתנצלות שלו החצינה את מלוא עליבותו. הבעיה שלו היא לא רק הבורות, אלא גם הפגיעה באפשרות לשינוי היסטורי ביחסיה של ישראל באזור. נתניהו איבד שליטה בכל מה שנוגע להתנהלות מול האמריקאים ומעכשיו, הוא במעקב צמוד. חיכיתם לטראמפ, הוא אמר את דברו. נתניהו, אתה מפוטר.
החנופה אופסנה והשבוע לא היו חגיגות במלאת 76 שנים לבנימין נתניהו. ליוויתי אותו בחיים הציבוריים מההתחלה. באמצע שנות ה־80, לפני שחזר לארץ מארה"ב, ביקש ממני לדעת מיהם העיתונאים בעלי ההשפעה בארץ. זכור לי שסוגיית התקשורת הייתה העניין העיקרי בתכנוניו.
והנה האירוניה: מתנגדיו, שזיהו כבר בסוף שנות ה־90 את מה שנראה בעיניהם כעיקר טיעונו – שנאה ופלגנות בין הציבורים שמרכיבים את החברה הישראלית, וניסו להיאבק בו בתובנה ש"ביבי הוא תאונה לאומית" ‑ נכשלו להתניע את העיקרון הזה אצל הישראלים. התובנה הזאת תעמוד למבחן המאה בבחירות הקרובות שייערכו כאן.
הדבר שמוציא אותי מדעתי קשור למי שמהסס למתוח ביקורת על מהלכיו של נתניהו וחבורתו ומקדים לאמירתו: "הצבעתי בעבר לליכוד". הלו, מה זה קשור? שננו את השיר: והעיקר לא לפחד כלל. הפסיקו להתנצל. זכרו את דבריו של רוזוולט "יש לפחד רק מהפחד עצמו".
השבוע הרסו הדחפורים את האגף המזרחי של הבית הלבן. טראמפ החליט לבנות שם אולם נשפים. "תמונה אחת, זו תמצית הנשיאות של טראמפ. הרסני, לא חוקי ונוגד את רצון העם", אמרה הסנטורית הדמוקרטית אליזבט וורן. בתו של רונלד רגן, פאט דיוויס, כתבה: "תמונה ששוברת את הלב. זה כמו להרוס מקום קדוש". ואנחנו, כדאי שנזכור גם את התמונה הזאת על בעל הברית שלנו, שזוכה כאן להאדרה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם.
על עמוד חשמל, פגשתי השבוע את תמונתו של עידו פרץ ז"ל. בתמונה הוא מחייך. אגב, משהו שמאפיין את כל הנופלים. הם מחייכים. "אסור לקטוף את פרחי הגן", נרשם מעל תמונתו. ציטוט מהשיר שכתב יהונתן גפן והלחין מתי כספי: "בקצה השמיים ובסוף המדבר יש מקום רחוק מלא פרחי בר... אסור לקטוף את פרחי הגן... ודואג ודואג נורא".
ורק הממשלה הערלה הזאת ממשיכה לחגוג. הם מסרבים לקחת אחריות.
חמאס משתקם, יחידותיו הפכו לכוח ששולט בחייהם של מיליוני העזתים. עזה תחתית מלאה במנהרות, שבהן צובר חמאס את שנדרש כדי להתכונן לסבב הבא מול ישראל
