ווארט רוצה לעשות לצופים נעים, היא רוצה להיות "פיל גוד טי וי", היא רוצה שיתאהבו בה, שלא יתלוננו, שנראה רק את הטוב שבעולם החרדי. זה עובד גם בפרק הבכורה של העונה השנייה. בז'אנר הקומדיה הרומנטית הזוג אמור להתגבר על קשיים כדי להיות ביחד, וכך המסע הוא הרבה יותר מספק עבור הצופים. בתוכנית השידוכים החרדית רוצים לדלג על השלב הזה וליצור שידוכים מושלמים ויראי שמיים. המאמץ להיות חביבים עבד בעונה הראשונה בצורה מושלמת.
הפרק הראשון הוא כמעט נטול קונפליקטים. השדכנים עושים הכל כדי שזה יצליח, וגם המשתתפים והמשתתפות נראים כטיפוסים חמודים ולא מרוכזים בעצמם. מרענן לראות שהמשתתפים, בניגוד לחתונה ממבט ראשון, עושים מאמץ להכיר את הצד השני ולא מנסים לתייג אותו. לא חוששים אם המשודך ייראה טוב או איך החברים שלהם יתפסו אותו (היו סאגות שלמות בענייני גובה ומשקל) – אלא באמת אכפת להם קודם כל מתכונות זניחות כמו ערכים טובים. מצד שני, כל מי שמכיר בני אדם יודע – אין דבר כזה אדם שמסתכל קודם כל על הפנימיות. יש שטחיות, בואו לא נתנהל כאילו היא לא קיימת. אבל בסדר, "ווארט" היא כל כך טובה ולא רוצה לפגוע, עד כדי שלא נעים להעביר עליה ביקורת.
הבעיה היא שזה מושלם מדי, אסתטי מדי, הדייטים הראשונים הלכו יותר חלק מאייפון שזה עתה יצא מהקופסה. כמעט פרסומת לשיטה החרדית והצגתה בשיטה האולטימטיבית למציאת אהבה וחיים מאושרים. גם ב"חתונה ממבט ראשון" מביאים את הרווקים והרווקות הנחשקים ביותר, אבל פה לא מציגים שום חולשה. לא בשיטה, לא במשתתפים ולא באורח החיים. איזה כיף. איפה נרשמים? אה, יש הבדל בין תפיסות העולם גם בתוך המגזר – אבל זה מוצג כפרט מאוד שולי. המסר שהחברה החרדית היא לא מה שאתם חושבים עובר היטב, לא צריך ללחוץ.
רק בפרומו לפרק השני נרמז על סדקים בשידוכים, אחרי פרסומת מהוללת מציגים לך את הכוכביות הקטנות. אולי סיפור האהבה לא כל כך ורוד כמו שמציגים לך. הלוואי שזה יסתדר בצורה הכי טובה לכולם, זה יהיה הדבר הכי משמח שיכול להיות. אולם עדיף להירגע עם הפרסומת הלא סמויה בכלל לאורח החיים החרדי. לא הכל מושלם, אנחנו יודעים זאת היטב מצפייה בחדשות. מצד שני, אנחנו לא בחדשות אלא בעולם הרומנטי, שבו אין שום בעיות. זה עובד, השאלה מה יקרה בהמשך העונה. אולי זה מה שהקהל רוצה: חיים נטולי בעיות. מה רע בעצם? אפשר להתמסר לכך בכיף.
בקטנה
"קרמלו" בנטפליקס הוא סרט סופר-נוסחתי על שף מבטיח שמאמץ כלב. רוב העלילה צפויה מדי, אבל עם זאת הוא עשוי כל-כך טוב וגם אורך רק 101 דקות אז אפשר להבין למה הוא צובר כל־כך הרבה צפיות. זה היה כבר, אבל אפשר לספר את אותו הסיפור אם אתה עושה את זה טוב. כמו ההבדל בין סטייק שאתה עושה בבית לעומת נתח קצבים שאתה אוכל במסעדת שף.
