היו ימים שבהם ליבת הפופ העברי הורכבה משירי משוררים. החיבור הייחודי הזה בין טקסטים במשלב גבוה ולעיתים מופשט לבין מלודיות והרמוניות עשירות דעך עם השנים, אבל לעיתים מגיע אמן צעיר המבקש לאתגר מחדש את הקשר ההוא בין מילה לצליל.
עכשיו זהו תורה של איה כורם, אולי היוצרת המעניינת ביותר מבין מה שכונה פעם "דור רימון" – מוזיקאים בוגרי בית הספר למוזיקה ברמת-השרון שהחלו בכיבוש הפלייליסט לפני כ-20 שנה. גוף העבודות של כורם, אולי גם בשל עומקו, לא זוכה לפוקוס שמקבלות חברותיה מאותו בית ספר, אבל מי שיאזין לאלבומיה המאוחרים ימצא שם יופי רב, ובעיקר מוזיקה שלא מנסה להתחנף למאזין.
את היכולת שלה להתכתב עם שירי משוררים קנוניים הציגה כורם במופע המאתגר של תזמורת המהפכה שהוקדש למוזיקה של יוני רכטר, באופן שבו טיפלה במה שנחשב לגדול שירי המשוררים המולחנים – "עטור מצחך זהב שחור" מאת אברהם חלפי: השיר הפך בפיה ל"זהב שחור". עכשיו היא מתמודדת עם צל גדול נוסף: באלבומה החדש, "עלינו לא שרים שירים", היא מקיימת שיחה מדומיינת עם נתן אלתרמן דרך שמונה שירים מקוריים המתכתבים עם כמה מהקלאסיקות שלו. ההישג כאן משולש: שני שלישים ממנו שייכים לכורם (על הכתיבה והביצוע), והשליש האחרון לשותפה, המוזיקאי אדם בן-אמיתי, שסייע בהלחנת השירים וחתום על העיבוד והתזמור העשיר שלהם.
כורם לוקחת את השפה האלתרמנית של ימי תש"ח אל ימינו. ב"אליפלט 2.0" היא שרה, בין היתר: "הוא נימנם כל הדרך הביתה/ מהטקס בבית הנשיא/ הם הצמידו לכיס שלו סמל/ צבעוני, חרבות ופסים". ב"עלינו לא שרים שירים" היא מתכתבת עם "ליל חניה" ("אישה זונקת ונופלת על ספה") ולא בורחת מעיסוק באקטואלי ("כי הם אמרו לנו 'ביחד ננצח'/ ואין יודע לאן הם נעלמו כולם?").
בהמשך היא מתכתבת בין היתר עם "האם השלישית", שהפך בפיה ל"שלוש אמהות", ועם "שיר משמר", המופיע כאן כ"שיר השומרת". לאורך כ-35 דקות כורם מציגה הישג מוזיקלי-אמנותי מקורי ומרשים. רוצו לשמוע.
