מִישֶׁהוּ מְנַתֵּק אֶת הַאָזִיקוֹן מִזְּרוֹעוֹת הַתְּמָנוּן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
הִיא שׁוֹלַחַת אוֹתָן לָנוּעַ וְהֵן חוֹזְרוֹת מִיָּד
נַתְחִיל בְּמַשֶּׁהוּ פָּשׁוּט יוֹתֵר, הִיא אוֹמֶרֶת
נַסּוּ לֹא לְהִשָּׁמֵט מֵהַמֹּחַ הַחִוֵּר
אֶל הגָאפּ שֶׁבֵּין עָבָר לזִּכָּרוֹן
עֲלֵיכֶן לִטְווֹת אֶת שְׂמִיכַת הָאַף-עַל-פִּי-כֵן
רִקְמַת חוּטֵי יָרֵחַ, מְחָטֵי דֶּשֶׁא,
חֹמָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַלּוֹת
עֲלֵיכֶן לְהַחֲלִיף אֶת הָעֶרְגָּה לְנִקָּיוֹן בְּעֶרְגָּה לְרִכּוּז עָמֹק
אָל תִּדָקְרוּ, כָּל שֶׁנּוֹגַעַת בּוֹ הָאֶצְבַּע
מִתְקָעַקֵעַ וְאָז נִשְׁכַּח
הָאֵפֶר מַצְמִיחַ שֵׂעָר שֶׁל תִּינוֹק עַל הָעֹרֶף
הַשְּׂמִיכָה הַגְּדוֹלָה מוּכָנָה, לַיְלָה טוֹב עֲיָרָה, אוֹמֶרֶת הַנֶּפֶשׁ
מְכַסָּה אֶת הַדְּרָמָה עַד צַוָּאר בְּסּוֹף אוֹפְּטִימִי,
נִגֶּשֶׁת כְּמוֹ מְבֻגֶּרֶת אַחְרָאִית לְאֵימַת אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים
נאחז | יצחק גוילי
בַּיָּמִים הָרָעִים הָרַבִּים הָהֵם
הָיָה לִי מְעַט יֹפִי,
וּכְשֶׁהוּא עָבַר לְפָנַי לְפֶתַע,
לֹא יָכֹלְתִּי לִפְסֹחַ עָלָיו אוֹ לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ,
לִשְׁכֹּחַ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְחִים.
מִישֶׁהוּ חַיָּב הָיָה לָשֵׂאת מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ הָלְאָה,
וַאֲנִי, אַף שֶׁלֹּא הָיָה לִי חֵלֶק בּוֹ,
נֶאֱחַזְתִּי בּוֹ בְּעָנְיִי
כְּאִלּוּ שֶׁלִּי הוּא,
כְּאִלּוּ יִתְּנוּ לִי בּוֹ הַמִּלִּים נַחֲלָה.
דו"ח | רפי וייכרט
מַשֶּׁהוּ פָּצַע אוֹתָנוּ וְהָלַךְ.
אוּלַי זֹאת הַלֵּדָה,
אוּלַי דְּמוּת שֶׁחָלְפָה דֶּרֶךְ
חַיֵּינוּ וְהִמְשִׁיכָה בְּשֶׁלָּהּ.
בֵּנְתַיִם אֲנִי אוֹהֵב רְחוֹבוֹת
קְרִירִים שֶׁל עָרִים מִתְעוֹרְרוֹת,
אֶת הַזְּרִיחָה שֶׁתָּמִיד מַגִּיעָה
בַּאֲלַכְסוֹן. אֵין לִי שׁוּם דָּבָר
נֶגֶד זֶה שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים.
הֵם נְעִימִים בְּדַרְכָּם הַמְּשֻׁנָּה,
מִשְׁתַּהִים אִתִּי לְאֹרֶךְ הַיָּמִים.
מִרְפָּסוֹת צְמוּדוֹת לְרַבֵּי-קוֹמוֹת
עַד שֶׁדַּי לָהֶן וְאָז הֵן נִשְׁמָטוֹת.
עֲדַיִן יֵשׁ מִתַּחְתַּי מוּצָק.
אֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי.
