"יוס, אני עומדת היום במקום שמתחיל מהסוף. שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת 'למה?' היית לנו מגן אנושי. לקחת על עצמך את כל מה שלא יכולתי. והיום אני לוקחת, ואתה חסר לי כל כך. כל שיר מזכיר לי אותך, אני נושמת אותך מהרגע שאני פוקחת עיניים, וכל הלילה. אני נאחזת בך, כמו תמיד, ויודעת שזה הרגע שצריכה להתחיל לשחרר".
כך, בקול שבור ובדמעות, ספדה נירה שרעבי לבעלה יוסי ז"ל, שהובא אתמול למנוחות בקיבוץ בארי. לפני כשבועיים הוא הושב לישראל לאחר 752 ימים בשבי חמאס, שם נרצח.
"הכרתי אותך אחרי המון זמן שחיכיתי, וכשהגעת מיד ידעתי: זה זה, זה אתה. איש שיש בו את הכל. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות אדם עם לב טוב כל כך. עם השנים הבנתי שאין בך צדדים נסתרים, רק עוד ועוד מהטוב הזה", הוסיפה נירה וסיפרה על בנותיה יובל, אופיר ואורן: "כשאני מסתכלת על שלושתן יחד, אני רואה בכולן אותך. כל אחת נושאת חלק ממך, וכולן יחד משלימות אותך שחסר לי כל כך. אני מבטיחה שאהיה פה תמיד עבור אמא שלך, שנחבק אותה גם בשבילך. אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה. כמו שתמיד אמרת, צריך להמשיך קדימה".
אלי, אחיו של יוסי ז"ל, שנחטף גם הוא ושוחרר אחרי 491 ימים, ספד לו: "יוסי אחי, זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום, לבכות. היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה. אבא לשלוש בנות שתמיד היה שם, עם מילה טובה, עם חיוך, עם לב רחב. לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב. והיית טוב, הכי טוב".
"היום אנחנו אומרים לך תודה", המשיך אלי, "על החיים שהובלת, על הדוגמה שהיית, על האהבה שהשארת בנו גם כשאתה לא פה. יוסי, אחי היקר, הלב שלנו שבור, אבל הראש מורם. כי זכית להיקבר פה, בארץ שאהבת, בלב הקהילה שלך, בין אנשים שלא שכחו. אנחנו נמשיך, בשמך, בזכרך, בדרכך".
גם האח שרון נשא דברים, אך נשבר באמצע ולא הצליח לקרוא את ההספד עד סופו. בקול חנוק הוא התנצל בפני אחיו: "נלחמנו עליך אחי, כולנו נלחמנו. לא כדי להחזיר אותך בתכריכים, אלא כדי שתחזור על הרגליים. נתת לנו כל כך הרבה, ולא הצלחנו להחזיר לך אפילו מעט. סליחה אחי".
גם הבנות ספדו לאביהן בבכי. "פאפו שלי, אחרי שנתיים זו הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לנשום. סוף-סוף חזרת הביתה. לא בדרך שבה רציתי שתחזור אליי, אבל לפחות עכשיו תוכל לנוח ולהתחבר לשלווה שתמיד הייתה בך", אמרה יובל וסיפרה כי כתבה את ההספד מהמקום האהוב על אביה, תאילנד: "אני יושבת במלון בקוסמוי, מסתכלת על הנוף של הים, המקום האהוב עליך. במלון שאתה רצית, בטיול שאתה תיכננת. רק מה שהכי כואב פאפו, זה שכל זה בלעדיך. בשבי המחבל שאל אותך אם אתה מאשר שאני ואופיר נתחתן, ואמרת שכן. אז אבא, כשאני אתחתן עם אופיר אני אעשה את זה בלב שקט כי אני יודעת שיש את האישור שלך, וזה מה שחשוב לי יותר מהכל”.
אופיר סיפרה: "כל כך קשה פה אבא, קשה לי, קשה לי, קשה לי. משהו בתוכי מת באותו היום. שנתיים שאני לא מראה את זה, הגוף לא מצליח להוציא. רציתי לבכות לך אבא, ולא עליך. אני רוצה שתחזור אליי לחבק אותי, מחכה לי בסלון כל לילה ועד שאני חוזרת הביתה אתה לא הולך לישון. אבל אני לא ראיתי אותך חוזר הביתה, לא יכולתי להגיד לילה טוב".
שורד השבי אופיר אנגל, בן זוגה של הבת יובל שנחטף ביחד עם יוסי ז"ל ושוחרר אחרי 54 ימים, סיפר בדמעות על הקשר המיוחד שנרקם ביניהם בשבי: "יוסי, בחודשיים שהיינו ביחד, סגורים בחדר קטן, רעבים ומפחדים, דאגת לי. מאז שחזרתי לא הפסקתי לקוות שתשוב גם אתה. אני חושב עליך כל הזמן, משהו ממך תמיד יישאר בי".
