קובי פרחי ואני מגיעים לכאורה מעולמות שונים, הוא מוזיקאי מחונן, סולן להקת המטאל אורפנד לנד, ואני שף שמעריץ את הלהקה הזו שנולדה בשנות ה-90. אני אומר לכאורה, כי בפועל יש דמיון גדול בין אוכל למוזיקה. לשניהם יש כוח יוצא דופן לזרוק אותך אחורה בנוסטלגיה עד ימי הילדות, ולהזכיר לך ריחות, טעמים וצלילים שנצרבו עמוק בזיכרון.
לצלילי המטאל יש את הכוח הזה עבורי. הם מחזירים אותי למעלות, לשכונה שבה גדלתי. במעלות יספרו לכם ששמעו בעיקר את זוהר ארגוב, מרגלית צנעני וחיים משה, אבל מבעד לחלונות החדרים של הצעירים היה אפשר לשמוע את צלילי המטאל. זו הייתה הדרך שלנו למרוד, אבל גם להישאר מחוברים, כי אורפנד לנד עשתה את מה שאף להקה מקומית לא עשתה וחיברה את הפיוטים שגדלנו עליהם בבית אבא למטאל ששמענו בקלטות שהגיעו מעבר לים.
בגיל 16 התאהבתי מוזיקלית. הייתה לי להקה והייתי מתופף, נסענו יחד ממעלות לפסטיבל ערד (כמובן שלאבא שלי סיפרתי שיש אוטובוס ישיר לשם). בפסטיבל מישהי ששמעה שאני אוהב מטאל הביאה לי קסטה של הדמו של אורפנד לנד, לפני שמישהו שמע על דיסקים. התלהבתי מיד. שמעתי את המטאל לצד נגינת העוּד, וזה ישב עליי בול.
בדרך חזרה למעלות הקלטת נשברה לי בכיס. מיהרתי להדביק אותה בסלוטייפ, הכנסתי לטייפ דאבל-קאסט והכנתי לה עותק. מתוך דאגה לעותק המקורי שנפל לידיי, הקסטה השבורה נשארה שנים בטייפ.
אבא שלי, האיש הצדיק ביותר שהכרתי, לא נרתע מזה, וגם לא מהעגיל שהיה לי, נעלי הצבא שבהן הסתובבתי או החדר שלי, שקירותיו נצבעו בשחור. הוא האמין ב”חנוך לנער על פי דרכו”, וכשהיה שומע מהחדר שלי את הפיוטים שבוקעים מהנגינה של אורפנד לנד, הצטרף לשירה בעצמו.
חלפו כמה שנים מפסטיבל ערד עד שגילינו שאורפנד לנד מגיעים להופיע בקריות, ונולדה הזדמנות ללהקה שלי לחמם את הלהקה שהערצתי כל כך. התרגשתי בטירוף, שכרתי רכב והצטופפנו כולנו יחד עם מערכת התופים בסוזוקי קטנה. היה כיף לנגן שם, אבל חיכינו לסיים כדי לשמוע את אלה שבשבילם הגענו עד לשם.
השבוע היה לי העונג לארח בביתי את קובי פרחי, שמאז כבר הפך לחבר ובן בית אצלנו, ולבשל לו סטייק טונה ברוטב פלפלת עם ויסקי, לצד קוקטייל ויסקי פלפל-תפוז. קובי לא שוכח את הפגישה הבאה שלנו כמה שנים לאחר מכן. "יום אחד קיבלתי הודעה באינסטגרם: 'אהלן אחי, זה יוסי שטרית, חלום שלי שתבוא לאכול אצלי", הוא אומר, "ידעתי שיש לי קהל, אבל בוא, אני לא שלמה ארצי. זה החלום שלך? מי שישמע (צוחק). הייתי צריך לאכול שם כמו ארבעה אנשים, כי גם אחרי ששבעתי המשכת להוציא מנות. לא אשכח שבאתי עם חברה שאוהבת אויסטרים ולא היו במסעדה, אז הלכת להביא לנו במיוחד".
לפני המלחמה קובי תיכנן לעבור עם המשפחה ליוון. כרטיס הטיסה שלהם היה לתאריך 7 באוקטובר 23'. "הגענו ללפקדה ואשתי בכתה שם חצי שנה לתוך המלחמה", הוא אומר לי, "הראש חי בישראל. לא מעניין אותי מה אמר שר הפנים היווני או מה הדעות של ראש עיריית אתונה, אני גר שם בשביל הנוף". הוא יודע לשיר ביוונית וגדל ביפו על מוזיקה יוונית, מוקף בטברנות שהיו פזורות אז בעיר, אבל לא דובר את השפה מעבר לסמול טוק, ובניגוד אליו בתו בת השבע כבר מדברת שוטף.
איש עסקים ישראלי שעבר לברלין אמר לי שהנדל"ן בישראל הוא הטוב בעולם, פשוט כי אין לישראלים לאן ללכת, ולא משנה בכמה יעלו כאן את המסים, אנחנו נשלם אותם והביקוש יישאר. קובי עבר ליוון כדי לבנות את וילת החלומות שלו, והוא מודה ש"היוונית מתחברת לי ליפו יותר מאשר ליוון. זה מצחיק, כי בחוויה שלי היא זורקת אותי לבית ביפו". הוא אומר את זה ונותן עוד הדגמה לכוח שיש למוזיקה, כמו לאוכל, להחזיר אותנו הרחק לילדות.
כל השירים שלו נכתבו על ישראל. לא על אקסיות ואהבות נכזבות. בכל אלבומי הלהקה משולבים פיוטים, זה החוק שלה וזו דרכה לזכור מאיפה התחילה, גם כשהיא נמצאת הכי רחוק מהבית ועושה לנו כבוד בחו"ל.
"אותי ה-BDS לא הצליח לנצח, אף פעם", הוא אומר בגאווה, "במהלך המלחמה רצו לבטל לנו הופעה בברצלונה, כי תנועת החרם חזקה שם והילכה אימים על מנהל המועדון. לא הסכמתי לשמוע על ביטול וביקשתי לדבר איתו. אמרתי לו, 'אני והלהקה שלי קיימים 34 שנה. תנועת ה-BDS קיימת 19 שנה ולא השיגה דבר פרט לריחוק, שנאה ודברים שליליים’. אמרתי לו שעשר פעמים שיתפתי פעולה עם אמנים פלסטינים, ושאני הראשון שלקח להקה פלסטינית לטור. ביקשתי ממנו שימצא לי אמן ספרדי אחד שעשה משהו כזה"
מעבר למה שקובי אומר מדם ליבו, אני יודע שיש להקה תוניסאית שמספרת שהיא קמה בהשראת אורפנד לנד, וללהקה יש מעריצים ערבים רבים ברחבי העולם. אחרי השיחה שניהל עם מנהל המועדון בברצלונה, הוא הבין שעליו לכתוב ספר שייצא בשבועות הקרובים ויגולל את הסיפורים שהוא והלהקה עברו בשנים הרבות שבהן היא כובשת את הבמות. זה משמח אותי כי אם מישהו צריך לכתוב ספר, זה קובי.
מנהל המועדון בברצלונה, אגב, השתכנע בעקבות השיחה עם קובי וההופעה התקיימה על אפם ועל חמתם של המבקשים להחרים את ישראל. "באתי אליו עם כל כך הרבה סיפורים, שהוא לא יכול היה להתעלם מהם. אמרתי לו שהנפתי דגל לבנוני בפסטיבל, שלקחו עטיפה שלנו למגזין סורי, דברים מטורפים. הסברתי לו שהוא חי בעולם חופשי, לא בתקופת האינקוויזיציה, והוא התהפך. אמנים ישראלים אחרים אפילו לא ניסו להילחם בזה. בערב של ההופעה המשטרה הגיעה עם כלבים לחצוץ בין אלה שהגיעו להופעה שלנו, ביניהם הרבה ישראלים - לבין המפגינים שמושפעים מטרנד מטורף, שאולי גורם להם לתחושה רגעית של צ'ה גווארה, אבל הם מלאים בבוּרוּת ואני פועל כדי לפורר את זה".
התחברתי מאוד לסיפור שלו. לאחרונה הגעתי למילאנו לקבל את פרס ה"בסט שף", ויומיים קודם לכן הגעתי עם השותף שלי למסעדת כוכב מישלן כשברקע שמענו אזהרות מהפגנות אלימות בעיר. פתאום נכנסו למסעדה שלושה גברים עם קסקטים שחורים ושאלו אם אני השף מישראל. לרגע קפאתי, עד שאחד מהם אמר שהוא אחראי על הענקת הפרס. נשמתי לרווחה.
במהלך המלחמה קובי לא רק נלחם בתנועת החרם, אלא גם ערך מחוות מרגשות למשפחות חטופים. "זה התחיל בהופעה שבה הדלקנו נר ליותם חיים, שהיה מתופף. אחרי כמה חודשים קראו לי לקבל פרס 'מטאל האמר' בברלין, המגזין הכי נחשב בתחום, וקראתי שם לשחרור החטופים עם חולצת 'תחזירו אותם הביתה עכשיו'. למחרת יותם נורה למוות בעזה. הייתי בשוק, הרגשתי עד אז שאני מצליח להשפיע לטובה, וכשזה קרה הרגשתי כאילו יש לי אחריות לזה".
קובי לא יכול היה לשאת את התחושה הקשה, ופנה למשפחות של יותם חיים ועדן ירושלמי ז"ל. "מצאנו כל מיני הקלטות של שניהם ושילבנו אותן בשירים שלנו", הוא מספר בהתרגשות, "אמא של עדן הייתה צריכה להרגיע אותי מהבכי, כי כנראה שהיא כבר בכתה את כל מה שהיה לה. בכינו עליהם כאילו הכרנו אותם, ובלילות ההם הייתי תופס את הידיים של הילדים שלי עד שנרדמתי".
אני מכיר את קובי מספיק כדי לדעת שהמוזיקה בוערת בו ממש כמו הצורך להשפיע לטובה על העולם. ובכל זאת, הוא אומר, יש משהו שהוא שינה בהופעות מאז המלחמה. "כל החיים הופעתי עם כאפייה על המיקרופון", הוא אומר, "לא מתוך פרו-פלסטיניות, אלא כדי לחפש את הקִּרבה לאחר ולהראות כבוד. מאז 7 באוקטובר הורדתי אותה, כי משפחות שכולות אמרו לי שזה מטרגר אותן, וגם כי התחיל הטרנד העולמי הזה שמלא בורות".
השיחות איתו מזכירות לי כמה אני אוהב אותו, ובכלל אנשים שיודעים להעמיק בכל נושא שהם נוגעים בו, ולא משנה אם מדובר בפוליטיקה, קולינריה, מוזיקה או אמנות. ממש היום יינעל קמפיין מימון ההמונים לספר יוצא הדופן שעליו קובי עבד בשנים האחרונות ושיראה אור בקרוב, אז גם בזירה הספרותית הבן אדם דואג לייצר, מתוך הבנה שבמקום לנסות לשכנע - כדאי שננסה להעשיר את האחר ולקרב אותו אלינו. זה מתכון מוצלח במיוחד לחיים.
סטייק טונה ברוטב פלפלת עם ויסקי
1 ק"ג טונה טרייה
למרינדה:
רבע כוס סויה קוג'י (סויה איכותית)
רבע כוס שמן זית
2 שיני שום קלופות דפוקות
2 בצלי שאלוט פרוסים
1 ענף רוזמרין
קליפת תפוז אחת
לרוטב:
3/4 כוס שמנת (צמחית, למי שנמנעים מחלב לצד דגים או בכלל)
3 כפות ויסקי
רבע ציר בקר או ציר דגים
1 כף גרגירי פלפל ירוק מוחמצים
קורט מלח
1 בצל שאלוט קצוץ
כף עירית קצוצה
אופן ההכנה:
1. את הטונה פורסים לנתחים בעובי של כ-3 ס"מ – כל נתח כ-200 גרם.
2. לערבב את כל מרכיבי המרינדה ולהשרות את נתחי הטונה בטמפרטורת החדר למשך שעתיים, או להשאיר למשך לילה במקרר ולהוציא כשעה לפני ההכנה לטמפרטורת החדר.
3. אם המרינדה לא מכסה את כל הטונה, להפוך מדי פעם צד על מנת שהיא תספוג את המרינדה מכל צדדיה.
4. במחבת פסים עם מעט שמן זית לצרוב את נתח הטונה כ-2 דקות מכל צד ולהניח בצד.
5. באותה מחבת מטגנים מעט את גרגירי הפלפל.
6. מוסיפים את הוויסקי בזהירות שלא יידלק ומצמצמים כ-2 דקות כדי שהאלכוהול יתנדף.
7. מוסיפים את ציר הבקר או הדגים ומצמצמים כ-2 דקות נוספות.
8. מוסיפים את השמנת והמלח, מערבבים עד לסמיכות, מוסיפים את השאלוט והעירית, מערבבים ומוזגים לצלחת הגשה.
9. פורסים את נתח הטונה לפרוסות דקות ומניחים מעל הרוטב.
*הכי מומלץ וטעים להגיש לצד פירה חלק.
**להוספת יוקרה ממליץ להוסיף מעט קוויאר לרוטב.
קוקטייל ויסקי פלפל-תפוז
70 מ"ל ויסקי איכותי
כפית ריבת תפוזים
15 מ"ל מיץ לימון טרי
15 מ"ל דבש
חצי כפית פלפל שחור גרוס טרי
קוביות קרח
לקישוט: ענף רוזמרין או פרוסת תפוז חרוכה
אופן ההכנה:
1. מערבבים היטב את ריבת התפוזים, 10 מ"ל מים חמים ו-10 מ"ל ויסקי עד שהריבה נמסה.
2. להוסיף לשייקר עם שאר המרכיבים.
3. לשקשק היטב עם הקרח.
4. לסנן לכוס נמוכה עם קרח חדש.
5. לגרוס מעל מעט פלפל שחור טרי ולקשט ברוזמרין או בפרוסת תפוז חרוכה בעזרת ברנר או מצית.
