בניגוד למה שנכתב על "ספרינגסטין: הדרך משום מקום" בחו"ל, הביקורות שפורסמו כאן על הביוגרפיה הקולנועית המתמקדת בשנה אחת (וגורלית) בחייו הארוכים של ברוס ספרינגסטין, לא גרמו לי לרוץ ולראות אותו.
לעומת זאת, האלבום שתהליך יצירתו הוא לב הסרט, Nebraska, הוא אוצר שמומלץ לשוב אליו מעת לעת. ההבנה הזו התעצמה במהלך ההאזנות למארז המרובע והמורחב שלו שיצא בסוף השבוע האחרון, Nebraska ‘82: Expanded Edition.
היות והסיפור מאחורי האלבום ידוע, הנה הוא בראשי פרקים. ספרינגסטין של עד ראשית האייטיז נהג להעמיד אלבומים שנוצרו בתום עבודה אולפנית מאומצת, שכללה עשרות ערוצי הקלטה בכל שיר. אחרי צאת The River הכפול, שלווה בסיבוב הופעות אנרגטי, הוא התפנה לכתוב אלבום נוסף. הוא התחיל אותו במתכונת המוכרת והביא אותו לחברי האי סטריט בנד כדי שיטעינו אותו בחשמל. די מהר ספרינגסטין קלט שהחיבור בין הלהקה לשירים החדשים לא עובד. אז הוא חזר הביתה, נכנס לחדר השינה שלו עם גיטרה אקוסטית, מפוחית וטייפ ארבע ערוצים — ויצא ממנו עם אלבום אחר ואינטימי.
ברבע האחרון של המהדורה החדשה של Nebraska מחכה האלבום המוכר והאהוב במיקס חדש המבליט את עומקו ועושרו, למרות הגישה המינימליסטית שבה נוצר. בדרך אליו מקבלים בין היתר את מה שמעריצי ספרינגסטין המתינו לו במשך שנים: הגרסה המקורית והחשמלית לאלבום ששכבה במעמקי הארכיון של "הבוס". היא כוללת בין היתר ביצוע מוקדם למה שיהפוך שנתיים לאחר מכן לשיר הנושא של האלבום הכי מצליח בקריירה שלו - Born in the U.S.A. הגרסה הזו, ולצידה השירים הנוספים, ובראשם Atlantic City הסוחף, Johnny 99 הרוקנ'רולי ו-Downbound Train האנרגטי שנותר בחוץ, מעלים תהייה האם ספרינגסטין של 1982 צדק כשגנז את הגרסה החשמלית.
המהדורה החדשה נפתחת עם תוספות בדמות שירים נהדרים מאותם ימים שטרם ראו אור. בהמשך מקבלים ביצוע מלא ומאוחר של ספרינגסטין בהופעה לשירי האלבום בגרסת הלואו-פיי מ-1982, המדגישים את ממד הזמן שחלף. ולמרות שנראה שכל פינה בארכיון נסרקה בדרך למילוי המארז החדש, גם לאחר סשן האזנה הנמשך כשעתיים וחצי, אין תחושת שובע.
