מינויים פוליטיים בלתי ראויים בעליל היו ותמיד יהיו, בוודאי בצמרת גופים שנמצאים הרחק מהעין הציבורית, כך שהיה צפוי שחברי המקהלה יפצחו בפזמון הידוע: "צבועים, הרי תמיד הייתם שותפים לדילים המסריחים הללו. אז דווקא עכשיו התעוררתם, בגלל יאיר נתניהו?"
לרגע זה נשמע כמו טיעון משכנע. אם מה שנותר מהמוסדות הציוניים הללו הוא בעיקר חלוקת שלל ביזנטינית – למה שנקפח את חלקו של נתניהו ג'וניור? אלא שזה לא משעשע, משום שלכל דבר יש גבול.
1 צפייה בגלריה
(בנימין ויאיר נתניהו. בליכוד תוהים: "האם הפכנו להיות כמו מפלגת הבעת' הסורית?" | צילום: אי-פי, Aleksey Nikolskyi)
אני מגיע לארצות-הברית – גם לקמפוסים, גם לקהילות יהודיות – יותר מפעם בשנה. רוב היהודים שם שייכים לאגף הליברלי. רובם ציונים, אבל עם עין ביקורתית על ישראל. הם סובלים בעיקר מתסמונת של חשיפה מוגזמת ל"הניו-יורק טיימס", עיתון עוין, ויש להם שאלות ותהיות. השמות בן גביר וסמוטריץ' מככבים שם כתסמונת להידרדרות האיומה והנוראה של ישראל. יש מה לומר. יש מה להסביר. גם אצלכם יש קשת דעות, אני אומר להם. גם בגרמניה וגם בבריטניה וגם בצרפת. וכן, גם בישראל. וזה לא הופך אותה לפחות דמוקרטית.
אבל יש גבול למה שאפשר לומר להם. פה ושם הרציתי מטעם גופים ציוניים כמו ההסתדרות הציונית העולמית. כן, בשקט-בשקט, עם תקציב מוגבל, הם בכל זאת עושים משהו. אבל יאיר נתניהו? הרי שמו הולך לפניו. הוא מאוס שם בדיוק כמו בן גביר וסמוטריץ'. אלה יהיו הפנים של ישראל בקהילות יהודיות?
אנחנו כבר יודעים שהציניות, לצורך רמיסת הציונות, מרקיעה שחקים. אבל יש קווים אדומים. צריכים להיות. כבר רמסנו אותם. עכשיו אלה קווים שחורים. רק מי שהאסטרטגיה העיקרית שלו היא צפצוף על המדינה לצורך שירות האינטרסים האישיים והמשפחתיים מסוגל להוביל מינוי שפל כל כך, מזיק כל כך, ציני כל כך, שהתוצאה היחידה שלו היא הרס מה שנותר מהתדמית של ישראל.
ואת השלטון הציני הזה, האנטי-ציוני הזה, חובה להעביר מן הארץ.
להחליף קונספציה
אלה לא הפרות של הפסקת האש. אלה פרובוקציות. חמאס עושה כל מאמץ כדי לגרור את ישראל לתגובה. עוד הפצצות ועוד הרוגים. חמאס זקוק לתירוצים כדי למנוע את השלב השני, של פירוק מנשקו ופירוז הרצועה, ואין כמו עוד ועוד פרסומים שמזינים את התעמולה האנטי-ישראלית על ילדים הרוגים, ואם אפשר, גם לתקוע טריז בין ארצות-הברית לישראל. הכותרות בעיתונים מובילים בעולם, כצפוי, הן על "104 הרוגים פלסטינים" בעקבות הריגתו של חייל ישראלי אחד. זה לא שהקמפיין נגד ישראל דועך, אבל חמאס רוצה לספק לו עוד דלק.
הקונספציה של הרתעת חמאס נכשלה לפני ואחרי 7 באוקטובר. לא מאיימים במוות ובחורבן על מי שכל האידיאולוגיה שלו היא מוות וחורבן. צריך לפעול נגד חמאס, אבל כדאי להפעיל את הראש ולהחליף קונספציה לפני שממשיכים בדרך שכבר נכשלה.
להציל את היהדות
"הומצאה כאן דת חדשה – דת של הסתגרות, של פחד מן החיים, של זרות לחברה ולמדינה. דת שמעולם לא הכירוה חכמי ספרד ומוריהם לדורותיהם".
את הדברים הללו, ועוד דברי טעם, כתב לי הרב חיים אמסלם, לשעבר ח"כ מטעם ש"ס, בתגובה למאמר שפירסמתי השבוע, "השתמטותם אמונתם", על האידיאולוגיה החרדית-אשכנזית של ש"ס, שאין לה דבר עם המסורת של היהדות המזרחית.
החרדים פוגעים ביהדות. כשיותר ויותר צעירים, גם דתיים, מסרבים להתחתן במסגרת הרבנות – זה בגלל החרדים. כשרבים יסרבו בעתיד לשים מזוזה – זה בגלל חוק המזוזה. כשרבים מתעקשים לאכול חמץ בפסח בפומבי – זה בגלל הכפייה.
ככל שהם מקצינים יותר, הם ממאיסים יותר את היהדות. עוד כמה חוקים קואליציוניים מהסוג הממאיס, ויהיה כאן רוב שמתנער מכל סממן יהודי. משום שאם היהדות היא ש"ס ואגודת ישראל, אם היהדות היא השתמטות, כפייה, בטלנות – זו לא היהדות של רוב הישראלים.
וזו אכן לא היהדות. משום שיש את רבני צהר. ויש את הרב אמסלם. ויש תרבות יהודית שהעניקה לעולם את יום המנוחה ואת שחרור העבדים ואת כיבוד הגר, ואת "פרוס לרעב לחמך", ואת "כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", ואת "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה". החרדים בחרו בחילול השם ובביזוי התורה. תורתם לא תורתנו ויהדותם לא יהדותנו.
כאשר הם צווחים "נמות ולא נתגייס", הם במצוקה, אמרה לאחרונה גלית דיסטל אטבריאן. פגיעה בקצבאות? הגברת הצבועה קובעת שמדובר ב"הר-ע-בה". הרי זה היה בנימין נתניהו שאמר: "קצבאות ילדים מוגדלות יובילו אותנו להתמוטטות", וגם: "חייבים לצאת מתרבות של קצבאות... דנים אותם להיות במלכודת העוני". אמר וקיצץ. לא רק שלא הייתה הרעבה, הייתה הצטרפות לשוק העבודה. אבל היום יש נתניהו אחר, שדן את המדינה להתמוטטות.
אנחנו על פרשת דרכים. חוק ההשתמטות החדש מתוצרת בועז ביסמוט קובע, למשל, שחרדי הוא מי שלמד שנתיים בישיבה. יש אלפים כאלה, שכבר מזמן אין להם מושג שהם חרדים, ממילא הם מתגייסים, כך שמכסות הגיוס שמופיעות בחוק יתמלאו חיש מהר. אבל בלי חרדים. שוב מנסים לעבוד עלינו.
המחנה הציוני הגיע לקצה סקאלת הוויתורים והכניעה. במאבק הזה אין לנו אפשרות להפסיד, משום שהפסד פירושו פגיעה אנושה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חייב להיות שינוי. לא כדי לפגוע ביהדות. להפך. כדי להציל אותה מאלה שבחרו בחילול ה'.
חתימה רעה
לרגע היה נדמה שמדובר בהלצה, אולי בסאטירה. אבל לא. זה רציני. יותר מ-300 אישים וארגונים מרחבי העולם שלחו מכתב ל"הניו-יורק טיימס" שבו הם דורשים להפסיק את ההטייה הפרו-ישראלית של העיתון, לפרסם מאמר מערכת הדורש את הפסקת משלוחי הנשק לישראל, ולפרסם הסתייגות מתחקיר האונס.
נניח לעובדה ששורה של כתבות תחקיר חשפו את העובדה המאוד ידועה שמדובר בעיתון עם קו אנטי-ישראלי מובהק. אלא שלפעמים אין צורך לעסוק בגופם של דברים. אפשר להסתפק בגופם של חותמים. מדובר בשורה ידועה של גופים ואישים שמנהלים מאבק נגד עצם קיומה של ישראל, כמו SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין, גוף שפעילותו נאסרה בחלק מהקמפוסים), כמו קואליציית השיבה, כמו רימא חסן וגרטה טונברג, שהשתתפו במשטים האחרונים למען חמאס.
אגב, רק לפני שבועיים פירסם העיתון האנטי-ישראלי הזה כתבת שבח והלל ללא אחרת מפרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית של מועצת הזכויות האדם של האו"ם. ספק אם יש מי שחולק על היותה אנטישמית. זה לא מספיק לחותמים. העיתון פתח להם את התיאבון. הם רוצים עוד.
