מחוץ לתמונה: הילדים אורי (15) ואיילה (13)
הבית? בית עתיק 70 מ״ר בשכונת עין כרם. נרכש ב-2.1 מיליון שקל ושופץ כך שיש בו היום 3 חדרי שינה קטנטנים וחלל מרכזי גדול.
ירושלים? ״אני ירושלמי במקור וגדלתי כאן. אחרי שהתחתנתי הייתה לנו פנטזיה לחיות בטבע וניסינו לגור בנטף. הבאנו תרנגולות, ניסינו לגדל חיטה ולעשות לחם והדלקנו קמין בחורף. אבל די מהר הבנו שזה קשה לחיות מחוץ לחברה. זה היה לנו מבודד מדי ומצאנו מציאה בעין כרם - בית קטן בשכונה המקסימה הזו. אחרי שהתגרשתי נשארה גרושתי בבית הזה ואני נדדתי כמעט 3 שנים. הייתי תקופה על הגג אצל אמא שלי ובכל מיני מקומות עד שמצאתי את החלל הזה שהצריך שיפוץ. זו הייתה תקופה לא קלה״.
עין כרם? ״זה בול באמצע. בין כפר לעיר. יש כאן חיי קהילה ענפים. יש פה אנשים טובים שמחפשים משהו יותר רוחני, בלאדי, אותנטי. לברוח קצת מהמרוץ המוכר של רדיפה אחרי פרנסה וכסף. יש פה המון בארטרים בין האנשים, עבודה תמורת עבודה. למשל כששיפצתי את הבית פירסמתי ׳מי יכול לעזור לי?׳ והגיעה נועה שעזרה לי למרוח את הלכה על רצפת העץ ובתמורה עזרתי לה לעשות מתלה מעץ למטבח שלה. לפני שמתעסקים עם כסף - כל אחד מאיתנו יודע משהו ויש לו מתנה לתת - אז בוא נחליף מתנות. יש פה הרבה דגש על מיחזור והרבה אהבה. יש אנרגיה אחרת בשכונה הזו. זה בול בשבילי, קשה לי לחיות בסביבה אחרת. כמו שאתה מבין, אני מחפש כל הזמן לברוח קצת מהמרוץ הזה של החיים. אף פעם לא רציתי להצטרף לזה. אני מעדיף תמיד לצמצם הוצאות מאשר להגדיל הכנסות״.
הבית? ״אחרי שהתגרשתי ניסיתי למצוא דירה במרכז העיר, אבל גיליתי שירושלים מאוד השתנתה ונהייתה צפופה ודתית, וגם אני כנראה השתניתי. הייתי כבר חייב למצוא מקום והגעתי לחלל הזה די במקרה כברירת מחדל. זה היה מקום חשוך, בלי שום אותנטיות, הכל היה מכוסה טיח. החדרים היו סטנדרטיים לגמרי, אבל כבר לא רציתי להתעכב אחרי שהייתי תקוע אצל אמא שלי. לא ידעתי מה אני קונה והכל התגלה לאט-לאט במהלך השיפוץ״.
שיפוץ? ״זה היה למצוא אוצר תוך כדי עבודה. את השיפוץ עשיתי עם חברים שעזרו. האבנים הירושלמיות היו מכוסות בטיח, והתחלנו לחשוף את הקיר ואת האבנים והלכנו לאורכו, ואז עם הפטישון הגעתי לקשת והתחלתי לחשוף אותה ונדהמתי מהיופי. אבל במקביל השיפוץ הלך והעמיק גם בזמן וגם כלכלית. תוך כדי החפירות גילינו אבן ריחיים ענקית של גת עתיקה וכנראה ייצרו פה בעבר הרחוק שמן. כשניסיתי לברר גיליתי שהייתה פה גם טחנת קמח הרבה לפני 1948״.
טחנת קמח? ״כשחפרנו מצאנו את הבסיסים של המכונות שהיו פה בטחנת הקמח. הייתה פה גם מאפייה ועל הקירות מצאתי את השאריות של הטאבון שאת הסימנים שלו על הקיר אי אפשר להוריד. הזקנים של עין כרם סיפרו לי שבשנות ה-70 ותחילת ה-80 החלל הזה שימש גם כמועדון להופעות. זוהר ארגוב וג׳קי מקייטן הופיעו פה. אני חושב שגם אני אפתח את הבית להופעות קטנות״.
הופעות? ״אני מרגיש שהבית הזה הוא מתנה לעוד אנשים. כשאני פותח את הדלת לסמטה אנשים לא מבינים שזה בית פרטי והם מציצים פנימה. יש את הפסנתר שעומד בחלל ואם מישהו רוצה לנגן - תפאדל. זה קרה. זו גם הסיבה שהחלטתי להשתתף ב'בתים מבפנים'. זה אירוע שקורה בירושלים בסופ״ש שבו אנשים פותחים את הבתים שלהם לסיורים. ברור לי שזה בית מיוחד ואני פותח אותו בשמחה. זה גם סוג של קלוז'ר בשבילי. זו הייתה מערה אפלה וחשוכה והחפירות שלי העמיקו במקביל לחפירה הנפשית, עברתי תהליך קשה, ועכשיו עם האנרגיה שנוצרה כאן והיופי שקרה - זו ההזדמנות להראות אותו ולקבל אהבה״.
מה אתה עושה? ״אני מורה לנגרות בבית ספר יסודי, לא ממש כדי ללמד אותם מקצוע לחיים אלא יותר לתת להם אומץ וביטחון ליצור ולתקן דברים בעצמם. להחזיק מברגה ולא לפחד לנסות. המנהלת הבינה את החשיבות של זה והבינה שזה כלי שהיא רוצה לתת לילדים. הייתה גם תקופה שעבדתי עם רשות הטבע והגנים בתחנות המידע. ניסיתי כל הזמן למצוא את הנישה שלי. לא ממש מצאתי מקצוע מסודר וחיפשתי את עצמי, אבל יאללה העברתי כבר 51 שנה, נעביר גם את השאר״.
מצב כלכלי? ״הייתי במצב קשה. אמא שלי נתנה לי גב כי נגמר לי הכסף ורק עכשיו אני מתחיל לבנות משהו מחדש. אני עדיין מנסה להבין איך זה לחיות כגרוש שמנהל בית. אני לא מרוויח הרבה אבל גם לא מוציא. מצמצם הוצאות כמה שאפשר. אני מעדיף לא למכור את החיים כדי לסגור את החודש. לעבוד ולהוציא את הנשמה מהבוקר עד הלילה. אין לי בעיה לחיות חיים פשוטים״.
בילוי? ״אני עושה החלפות בתים. יש מישהי במתחם נגה בתל אביב שעפה על הבית ואנחנו מחליפים. יש לה בית מדהים דקה מהים. אני מעדיף חיים של בארטרים״.
