בסוף השבוע, בשורה רעה רדפה בשורה רעה. נאחס רדף נאחס: התבשרנו שהשרידים שהועברו לישראל מעזה לא שייכים לחטופים. חמאס בדרכו (ומי שמופתע מכך הוא פתי) ממשיך לייסר אותנו ולשלוט במתווה שלו במגמה לחזק את שליטתו כגורם השלטוני היחיד בעזה. ואצלנו, אין אחדות והיום שאחרי מציב לפנינו גילויים מחרידים - חלקה של הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי בהחלטה לחשוף את מה שאירע בשדה תימן כמשל. הדיון בפרשה נועד להעכיר ולהעמיק את המחלוקת במחננו. לא גילוי האמת מדריך את ישראל כ"ץ, שממשיך להתנהל כאחרון השבט שממנו הוא בא ולא כמי שממונה על הביטחון של כל השבטים. זאת ועוד: בשנה וחצי האחרונות 279 חיילים ניסו להתאבד. חיילי מילואים שנפשם התערערה אחרי שירות מילואים ממושך שמים קץ לנפשם ומשאירים את משפחותיהם ללא מענה. היכן אלה שהבטיחו לנו "ניצחון מוחלט", מתי הם ייתנו את הדין?
יום לפני שהכוחות יצאו למבצע אנטבה להציל את נוסעי המטוס שנחטף לאוגנדה, הפקיד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין מכתב התפטרות מתפקידו שנשמר במזכירות הממשלה, אם המבצע ייכשל. כך גם כשהמבצע לחילוצו של החייל נחשון וקסמן מידי מחבלים ב-1994 נכשל, רבין התעקש לעמוד בפתח מסיבת עיתונאים ולהצהיר: "אני כראש ממשלה וכשר ביטחון נושא באחריות להחלטה על המבצע". השבוע נזכיר את רבין, שהרצח שלו הותיר אומה שלמה בלי אופק לאפשרות של הסדר עם מיליוני הפלסטינים שחיים לצידנו ואת רבים מאיתנו עם הגעגוע למנהיגות מסוג אחר ממה שאנחנו חווים מאז.
ליוויתי את רבין במהלך תקופת כהונתו בקדנציה השנייה שלו בראשות הממשלה. אני מעז לקבוע שהכותרת שליוותה את מהלכיו במשרה הכי מסובכת בעולם, במילה אחת - שירות. רבין אמר אז על מה שלמד בביתו, בעיקר מאמו רוזה: "אני חושב שמה שקיבלתי בבית מעל הכל הוא הנכונות לעשות מה שצריך, ללא הרבה שאלות, ללא חיפוש התכלית האישית, אלא מתוך הזדהות אישית עם העניין. זה נשמע כאילו בומבסטי, אבל אני חושב שזו האמת שחייתי איתה, שראיתי אותה לפניי. הדבר השני שלמדתי בבית הוא שדברים גדולים לא נעשים על ידי אדם אחד, אינם פרי הברקה של אדם אחד... הדבר השלישי הוא לראות פחות את התכלית האישית. לא להתבלבל ולא לשכוח שיש עניין שהוא יותר גדול ממך".
רבין לא סלח לעצמו על כך שהסכים לשחרר 1,151 מחבלים בעסקה עם אחמד ג'יבריל בתמורה לשמונה שבויים שלנו. לימים, סירב להיענות להצעה לשחרור רון ארד שהוחזק בלבנון ובכך חרץ את גורלו להיעלם מהעולם. למרבה האירוניה, נתניהו יצא בתקיפות נגד עסקת ג'יבריל וכתב בספרו "מקום תחת השמש": "כיצד תוכל ישראל להטיף לארה"ב ולמערב למדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא נכנעת בצורה מבישה כל כך". בשנות כהונתו, נתניהו רוקן את בתי הסוהר מאלפי מחבלים וזכה בתואר ראש הממשלה ששיחרר את המספר הגדול ביותר של רוצחים שחוזרים והורגים בנו. זה לא מפריע לתומכיו להמשיך לבחור בו.
בראיון מצמית ואמיץ סיפר בסוף השבוע שגב כלפון ב-"7 ימים" על 738 הימים בשבי החמאס. לקחתי איתי מהראיון את הדבקות של כלפון בחזרה אינסופית על "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד". כלפון מלמד אותנו לדבוק במצב מצוקה במשהו - בענף עץ, שניתן לייצר במוח. וזה מחזיר אותי ל"מחשבות לעצמי" שכתב מרקוס אורליוס, קיסר ופילוסוף רומי בין השנים 121 ל-180 לספירה. הוא מציע לנו מפלט לתוך עצמנו: "הלוא אין מקום שליו ורגוע יותר אשר אליו בן האדם נסוג זולת אל נפשו שלו, ובייחוד אדם שבחובו מכמנים כאלה אשר אם יביט בהם תבואנו מיד נינוחות מלאה, תן לעצמך מפלט זה ושקם עצמך".
תנסו.
הרצח של רבין הותיר אומה שלמה בלי אופק לאפשרות של הסדר עם הפלסטינים ורבים מאיתנו עם הגעגוע למנהיגות מסוג אחר