פרשת הפצ"רית ופרשת שדה תימן, שנכרכות זו בזו, צפויות לעורר הד ציבורי ומחלוקות סוערות בחודשים הבאים לא פחות מהעיסוק הממושך בפרשת "החייל היורה" מחברון, אלאור אזריה, בעיקר אם הנאשמים ינהלו משפט הוכחות ולא יסכימו לעסקת טיעון.
לפני עשרה חודשים הוגשו כתבי אישום נגד חמישה חיילים, שניים מתוכם קצינים, בנוגע להתעללות בעציר פלסטיני במתקן הכליאה בדרום. מאז מתנהלים בתיק הליכים מקדימים, כמו חשיפת חומרי חקירה לצוותי ההגנה. החמישה אינם כלואים, לאחר ששוחררו ממעצרם בתנאים מגבילים, ולכן אף אחד מהצדדים לא ממהר ליצור מו"מ להסדר טיעון או להתחיל את המשפט.
התפנית הדרמטית שקיבלה הפרשייה בסוף השבוע, עם הגילוי כי הדלפת הסרטונים שבהם נחשפת לכאורה אלימות נעשתה על ידי גורמים מהפרקליטות הצבאית, יכולה להאריך עוד יותר את הטיפול המשפטי בפרשייה המקורית. בתווך, נדונה כעת גם סוגיית ההדלפה עצמה.
מה עומד לקרות בכל אחת מהחזיתות? ננסה לעשות סדר.
פרשת ההתעללות: יש סיכוי לביטול המשפט?
כוח 100 מורכב מחיילים, רובם במילואים, שקיבלו בתחילת המלחמה משימה לשמור על מאות מחבלי חמאס, כולל אנשי כוח הנוח'בה שפלש לישראל ב-7 באוקטובר, אך טרם נשפטו כדי לא לסכן את החטופים שהיו בשבי. לפי כתב האישום שהוגש נגד החמישה, הם תקפו ביולי 2024 בצורה אלימה עציר שהיה אזוק ברגליו ובידיו ועיניו מכוסות. לפי כתב האישום הם פצעו אותו בעכוזו עם חפץ חד וגרמו לו לחבלות קשות. חלק מהמעורבים הסתירו את המעשים מזווית הצילום של מצלמת אבטחה על ידי עמידה עם לוחות מגן גדולים. מעבר לסרטון שגרם לסערה, כתב האישום כולל ראיות רבות ועדויות מוצקות. בסופו של דבר הסירו בפרקליטות הצבאית מכתב האישום את עבירות האינוס או מעשה הסדום, וכללו עבירות חמורות של התעללות.
הפרשה התפוצצה בעוצמה לא בגלל המעשים הקשים המיוחסים לנאשמים, אלא בשל הפשיטה של מצ"ח על מתקן הכליאה הצבאי במהלך המלחמה, שהובילה להתנגדות פיזית מצד הסוהרים הצבאיים במקום, לפריצה המונית לבסיס של תומכיהם – בהם חברי כנסת, ולהתנגדות ציבורית לנקיטת הליכים נגדם.
בהמשך, כאשר סרטון האירוע דלף ופורסם בתקשורת, דרשו הסניגורים להקפיא ההליכים המשפטיים נגד המעורבים בטענה שמדובר בשיבוש חמור של ההליך ובזיהומו. דרישה זו הגיעה גם לבג"ץ. צוות בדיקה שמונה בפרקליטות, בראשות סגן הפצ"רית אל"מ גל עשהאל, קבע שלא ניתן לדעת מי הדליף את הסרטון, וכך נמסר גם לשופטי העליון, ליועמ"שית, לנאשמים, לרמטכ"ל ולשר הביטחון דאז יואב גלנט. כולם האמינו לגרסה זו, שכעת התבררה כשקרית.
עם זאת, ההערכה הרווחת בקרב גורמים משפטיים בצבא היא שההתפתחות לא תוביל בהכרח לביטול האישומים והמשפט. "זה תיק חזק מבחינה ראייתית, למרות שהנאשמים כופרים בעבירות המיוחסות להם", מעריכים הגורמים, "העובדה שהמדליפים מגיעים מהפרקליטות עצמה יכולה לסייע לנאשמים בטענות של הגנה מהצדק, להקלה בעונשם אם יורשעו. בתרחיש אחר, טענה שכזו עשויה במקרה קיצוני להוביל לזיכוי, אם יוכח שההדלפה פגעה קשות בזכויות הנאשמים ועינתה את דינם. בפועל, ביטול משפטם יהיה אפשרי רק אם יובא פצ"ר 'מטעם', עם אג'נדה שמתאימה לאקלים הפוליטי הנוכחי. במצב כזה, הפרקליטות הצבאית תעבור את אותו הליך שהמשטרה עברה, ופרשת שדה תימן תהיה התחנה הראשונה".
פרשת ההדלפה: כשר אבל מסריח
נקודת הזמן המעניינת ביותר בפרשת הדלפת הסרטון היא ההתייעצות המקדימה שקיימה הפצ"רית המתפטרת, אלופה יפעת תומר-ירושלמי, עם לפחות שישה קצינים מצמרת יחידתה. בין היתר, נבדקה באותה התייעצות פנימית, שכעת תיחקר כחשד לקנוניה, האם פרסום הסרטון יהווה שיבוש הליך חקירה או פגיעה בביטחון המדינה. על פניו, התשובה לשתי השאלות היא חיובית: המחוקק קבע שאסור לפרסם חומרי חקירה, בטח ויזואליים, מחשש להטיה של הדין. אלא שחוק זה, הסוביודיצה, לא מקוים בפועל. בתקשורת מתפרסמים חומרי חקירה למכביר, עוד לפני ההליכים המשפטיים. לכן, הדלפה זו יכולה להיכלל בתחום הסביר של הלגיטימיות הפלילית. באשר לפגיעה בביטחון המדינה, ניתן להניח שהצנזורה אישרה את פרסום הסרטון, וזהות המעורבים לא פורסמה באופן שעלול לסכנם בחו"ל באשמה של פשעי מלחמה.
ועדיין, לא מדובר בסוגיה שהיא שחור או לבן: הפרקליטות הצבאית בעצמה קבעה שיש להקפיד על אי-פרסום זהות של חיילים שמשרתים או שירתו ברצועת עזה בגלל סכנה שיסתבכו בחו"ל. עם הדלפה, הפרקליטות הצבאית הגישה ראיה לעולם שחיילי צה"ל ביצעו פשע מלחמה. זהותם לא פורסמה, ההליך נגדם בישראל אמור לייתר הליך עתידי בחו"ל, אבל מדובר באקט קיצוני.
שתי נקודות נוספות בעניין ההדלפה: הפצ"רית אמנם אישרה להדליף את שני הסרטונים לתקשורת, אך עשתה זאת על פניו בסמכות: הפרקליטות הצבאית נהנית מסמכויות שניתנו לה כחוק לפעול "מעל לצבא", וכך נהוג במשך שנים גם מבחינה דוברותית. גורמים בצה"ל העריכו כי "עכשיו דובר צה"ל יחזיר לעצמו את השליטה המלאה גם בהיבט הדוברותי של הפרקליטות הצבאית, חרף הבעייתיות המובנית בכך שהוא יצטרך לדברר באותה פרשה גם חייל שנאשם, גם תובע צבאי וגם את עמדת הרמטכ"ל".
נקודה נוספת קשורה לטענה שהסרטון "בושל": ככל הידוע, לפי גורמים המעורים בפרשה, איך בכך אמת. ההדלפה כללה שני סרטונים, אחד משגרת אבטחת המתקן והשני מהאקט האלים עצמו. הם חוברו ככל הנראה בעריכה משיקולי פרסום סבירים, ולא כדי לעוות תמונה כלשהי. "היועצת המשפטית לממשלה הגדילה ראש כאשר החליטה על פתיחת חקירה פלילית נגד הפצ"רית שכפופה לה מקצועית, אומר משפטן צבאי, "היא בהחלט יכולה הייתה להודיע רמטכ"ל שהמקרה נמצא במישור הטיפול הפיקודי-משמעתי, להעניש ולהדיח את הפצ"רית, ובכך לסגור את הסיפור. אבל בהרב-מיארה סבורה שיש כאן התנהלות פלילית לכל דבר".
פרשת הטיוח: הבעיה האמיתית של הפצ"רית
ההסתבכות האמיתית של ירושלמי-תומר נובעת מכך שלא דיווחה על מקור ההדלפה כשנשאלה על כך על ידי גופים רשמיים, כולל בג"ץ. היא תיחקר בימים הקרובים במשטרה בחשד לעבירות חמורות, שעלולות לכלול שיבוש הליכי חקירה, הוצאת חומרים מסווגים והגשת תצהיר כוזב. עם זאת, לא מן הנמנע שהחשדות בסוף החקירה יצטמצמו לעבירה קלה יותר, כנראה במסגרת הסדר טיעון. זאת למרות שבצבא לא זוכרים מקרה שבו אלוף ורבים מקציניו שיקרו לאורך חודשים, במהלך מלחמה, לשני רמטכ"לים, לבג"ץ, לנאשמים ולציבור. לא בכדי, שר הביטחון הקודם יואב גלנט אמר אתמול: "תומר-ירושלמי שיקרה לי בזדון כאשר שאלתי אותה מדוע חקירת ההדלפה מדשדשת".
יחד עם הפצ"רית ייחקרו בכירים נוספים שהיו שותפים להדלפה, וסביר שגם הם יודחו באופן שירוקן חלק גדול מצמרת הפרקליטות הצבאית. סגן הפצ"רית, אל"מ גל עשהאל, סומן בעבר כיורשה של תומר-ירושלמי, אך הוא זה שקבע לאחר בדיקת ההדלפה שאין לדעת מי עומד מאחוריה. עשהאל אומר בשיחות סגורות שלא ידע שההדלפה יצאה מעמיתיו. עם זאת, הרמטכ"ל רוצה למנות פצ"ר חדש שיגיע מחוץ למערכת כדי לפתוח שם דף חדש.
זמיר אינו מעוניין במשפטן מטעם, או כזה שמזוהה עם הימין הפופוליסטי. לכן עלתה האפשרות שהתפקיד יוצע לנשיא בית המשפט המחוזי חיפה, אבי לוי, שגדל במערכת המשפט הצבאית. ההערכה היא שלוי יסרב. מועמד בולט נוסף הוא דורון בן-ברק, בעבר בכיר בפרקליטות הצבאית והצנזור הצבאי הראשי. אפשרות נוספת שנשקלת היא למנות את סגן הפצ"ר לשעבר, תא"ל (מיל') אילן כץ – מי שייצג את אלאור אזריה – כפצ"ר זמני לתקופה של עד שנה.
כיצד זה ייגמר? האם תומר-ירושלמי תישפט, והיכן
במידה ויוגש כתב אישום נגד יפעת תומר-ירושלמי, היועצת המשפטית לממשלה תצטרך להחליט האם התיק ינוהל בבית משפט צבאי או אזרחי. מדובר בתיק צבאי מובהק, אבל חריג מבחינת תוכנו ודרגתה של הדמות המעורבת. מאחר שרוב השופטים והתובעים הצבאיים מכירים אישית או מקצועית את תומר-ירושלמי ויהיה חשש לניגוד עניינים, יש אפשרות ששופטים אזרחיים יגויסו למילואים בבית הדין הצבאי כדי לדון בתיק.
שר הביטחון, ישראל כ"ץ, דורש את שלילת דרגתה של תומר-ירושלמי. לו עצמו אין סמכות להחליט על כך. בית הדין הצבאי יכול לקבוע סנציה כזאת, אך זה יכול לקרות עוד לפני המשפט, אם תוקם ועדה מיוחדת בראשות אלוף בדימוס, שתבחן את הסוגיה.
