לא מופרך להניח שגם הפעם גלי צה"ל תשרוד, חרף איום הסגירה התורן. הבעיה היא שגם אם המלצותיה של הוועדה לבחינת עתיד התחנה ייזנחו, במובנים מסוימים הנזק כבר נעשה: עצם הנפת חרב הסגירה על כלי תקשורת עלולה לגרום לפגיעה בעצמאותו ובחופש העיתונות, כי היא דוחקת בו להתמקד בהישרדות על חשבון שיקולים אחרים.
הדיון הפילוסופי על הצורך בתחנה צבאית לגיטימי, אבל איך לומר בעדינות? כמו הניסיונות של שר התקשורת לפגוע בתאגיד השידור הציבורי, נוצר רושם שלפיו שר הביטחון הורה לבחון את עתיד התחנה הצבאית מטעמים פוליטיים, ולא ממניעים טהורים. אִילו עמדות כלל המגישים בגלי צה"ל היו דומות לאלה של המגישים בגלי ישראל, למשל, האם לחברי הממשלה ולרבים מתומכיה היה עניין בסגירתה? ספק רב.
נכון, קיומה של תחנה צבאית שעוסקת חלק גדול מהזמן בנושאים אזרחיים לחלוטין הוא אנומליה. המציאות שבה האחריות על תחנת רדיו ציבורית נמצאת בידי שר הביטחון ולא בידי שר התקשורת (גם אם כרגע לא ברור אילו ידיים בטוחות יותר), אינה נורמלית. זה לא נפוץ בדמוקרטיות אחרות. עם זאת, גם גיוס חובה לנשים לא קיים בדמוקרטיות אחרות, אלא רק בקוריאה-הצפונית. המודל של "צבא העם" לא קיים בדמוקרטיות אחרות, גם כאלה שמנהיגות חובת גיוס. ישראל אינה מדינה נורמלית. היא נמצאת במצב חירום מאז הקמתה. אז תחנת רדיו צבאית, זה מה שמפריע?
גלי צה"ל תרמה רבות לתרבות הישראלית והכשירה דורות של עיתונאים – בהם גם ימנים, אגב, מעמית סגל ועד כותב שורות אלה (ראו זאת כגילוי נאות). היא ואחותה, גלגלצ, תורמות גם היום להעלאת מורל החיילים בגזרות השונות ובבסיסים, ובהיבט הזה אינן שונות מתיאטרון צה"ל או הלהקות הצבאיות. יש לגלי צה"ל גם תרומה חשובה להנצחת החללים, מהמלחמה הזו ובכלל. מעבר לכך, יש לתחנה פריווילגיות שהשידור הציבורי נהנה מהן: היא משוחררת משיקולי רייטינג ויכולה לייעד תכנים לקהלים מגוונים, כולל מבוגרים, דבר שמותר למדינה לחשוב שיש בו ערך.
במקום להרוס, עדיף שממשלת ישראל תתמקד בבנייה. לא מרוצים מגלי צה"ל? נא להקל על הרגולציה ולאפשר הקמה של תחנות רדיו פרטיות בפריסה ארצית. התחרות תעשה רק טוב לכולם. זה אפילו מעשה ימני.
