"היא ילדה מאוד חכמה ואינטליגנטית, מבינה הכל, אבל ממש כלואה בתוך הגוף שלה", מתארת אורית, אמא של איילה, את מצבה המורכב של הבת: "כשהבנו מה יש לה, אמרנו שזה לא יכול להיות שילדה כמוה תישאר בגוף כזה. החיים שלה מלווים בכאב גדול כל הזמן ובחוסר נוחות, וזה היה הדרייב שלנו לצאת ולפחות לנסות לתת לה איכות חיים בתוך הדבר הזה".
איילה אובחנה כבר כשהייתה תינוקת, במחלה הידועה בשם GNAO1-neurodevelopmental disorder, שגורמת לעיכוב התפתחותי חמור, תנועות בלתי רצוניות ולעיתים גם פרכוסים. “כבר בגיל חודשיים התחלנו לראות סממנים – קשיי האכלה, רפיון בשרירים של הפה”, נזכרת האם: “התחלנו סדרות של בדיקות, שכולן חזרו תקינות. אף אחד לא ידע מה יש לילדה, עד שבגיל שנתיים גילינו בבדיקה גנטית את האבחנה”.
התקווה הראשונה
מהרגע הראשון הייתה איילה סיעודית, ועם השנים מצבה הלך והחמיר – היא מתניידת בכיסא גלגלים, אינה יכולה לדבר וסובלת מאי-תפקוד בידיים. מהרגע שאובחנה, פנו ההורים למומחים בארץ ובעולם בניסיון לחפש אחר תרופה, אך ללא הצלחה. נקודת המפנה התרחשה לפני כשלוש שנים, אז הגיעו לביולוגית מישראל שעובדת בחברת תרופות פרטית. "היא אמרה לי שלפי האבחנה נראה שאיילה עם פוטנציאל לתרופות המבוססות על טכנולוגיה חדשנית שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות, והחליטה שהיא עוזרת לי. היא זו שהרימה את הטלפון למנכ"ל שיבא בבקשה שבית החולים ייקח את הפרויקט, והוא הסכים".
ד”ר דן דומיניסיני, ראש אגף הדיאגנוסטיקה וסגן יו”ר רשות המחקר בשיבא, מסביר כי הילדה סובלת מפגם גנטי בגן GNAO1, החיוני להעברת אותות במערכת העצבים המרכזית. שינויים גנטיים בגן זה יכולים להוביל לקבוצה של הפרעות נוירו-התפתחויות נדירות. לדבריו, עד כה לא קיים טיפול תרופתי למחלה, אלא טיפולים סימפטומטיים בלבד.
ד”ר דומיניסיני מסביר כי כמעט לכל גן יש שני עותקים, אחד מהאם ואחד מהאב, והמוטציה (אותו שינוי גנטי שמוביל למחלה) נמצאה אצל איילה באחד משני העותקים של הגן. הוא מוסיף כי במקרה הזה, המוטציה אינה תוצאה של תורשה מההורים, אלא התפתחה באופן אקראי במהלך ההיריון.
לאחר בירור מעמיק התברר כי הגן הפגום אינו “מת”, או חסר פעילות לגמרי, אלא ממשיך לפעול, אך באופן שגוי ורעיל, כך שהוא מפריע לפעילות העותק הבריא של אותו גן: “לא כל הגנים זקוקים לשני עותקים פעילים כדי שהתא יתפקד כראוי. אם עותק אחד תקין מספיק לחיות בצורה בריאה, יש היגיון בלסלק את הגן הפגום”.
במשך שלוש שנים, בתהליך שכלל גיוס מענקי מחקר ותרומות, פיתח הצוות בשיבא תרופה המבוססת על טכנולוגיית Antisense Oligonucleotides (ASO) – מולקולות קצרות של חומצות גרעין המסוגלות “להשתיק” את העותק הפגום והרעיל של הגן ובכך להשיב את האיזון לתא.
בראש צוות הפיתוח עמדה ד”ר נופר מור, ראש קבוצת המחקר לתרפיית RNA, ולקחו בו חלק גם פרופ’ גידי רכבי, מנהל המרכז לחקר הסרטן ופרופ’ ברוריה בן זאב, וכן חוקרים ורופאים נוספים מובילים בתחומם.
הטיפול מתמקד ברמת ה-RNA שהינו עותק זמני של הגן. החוקרים למעשה פיתחו מולקולת RNA סינתטית, שיודעת להיקשר רק למולקולת ה-RNA שנוצרת מהגן הפגום, ולנטרל אותה, מבלי לפגוע בעותקים התקינים. בדרך זו ניתן לסלק את המקור הרעיל של המחלה, תוך שמירה על פעילותו התקינה של הגן הבריא.
הניסוי שהצליח
בניסויי מעבדה, שנערכו בתאי עצב שמקורם בתאי ביופסיית עור של המטופלת, נרשמה ירידה של עד 75% בביטוי הגן הפגום, לצד התאוששות במדדים מולקולריים ותפקודיים. לצורך בחינת הפוטנציאל הקליני נוצר גם מודל גנטי מן החי המדמה את מצב החולה, וגם בו נצפו תוצאות דומות של שיפור בתפקוד.
התרופה עברה ייצור לפי תקנים בינלאומיים, ובדיקות רעילות נרחבות שהראו פרופיל בטיחות גבוה. לאחר קבלת אישור משרד הבריאות למתן כטיפול חמלה (הליך שמאפשר לחולים במצב קשה לקבל תרופה ניסיונית), בשבוע שעבר קיבלה הילדה בזריקה את המנה הראשונה של הטיפול, תחילה במינון יחסית נמוך.
ד”ר דומיניסיני מסביר כי “בשלב זה קשה לנו לנבא עד כמה המחלה שלה הפיכה בגיל שמונה, אך אנחנו מקווים שנראה שינויים בתנועתיות שלה, ביכולת התקשורת, פרכוסים שיפחתו, אפשרי שהיא גם תצליח לדבר, אבל זה יכול לקחת זמן”.
“לא פחדנו כי כשאנחנו מסתכלים עליה אנחנו מבינים שאין לנו מה להפסיד”, אומרת האם. “לנו כמשפחה הסוף כבר ידוע, אז לתת לה הזדמנות למשהו אחר, נראה לי כמו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת, הסיכוי היחידי שלה לחיים”.
“מגיל מאוד צעיר הבנו שהבחירה היא תמיד בין הרע לגרוע. מבחינתנו, לקחת את הסיכון ולתת לה תרופה, שאף אדם לא קיבל, זו עדיין לא הבחירה הגרועה. הבחירה הגרועה זה להשאיר אותה ככה”, מוסיפה האם.
"כבר קיבלנו פניות מהורים לחולים במדינות אחרות, שרוצים להגיע לפה שנפתח לילד תרופה", אומר ד"ר דומיניסיני: "יש פה בשורה לחולים מהסוג הזה. אנחנו רוצים שאנשים יבואו אלינו וישתמשו ביכולות שלנו".
