בשבועות שלפני 7 באוקטובר תפס צוות טנק 3 את הקו באזור מוצב הבית הלבן, שנמצא בין הקיבוצים ניר עוז ונירים. בבוקר הטבח הוא נלחם מול המוני המחבלים – עד שכל חבריו נחטפו. אתמול לפנות בוקר המעגל נסגר, עם השבתם לקבורה וזיהוים של סרן עומר נאוטרה ז"ל וסמ"ר עוז דניאל ז"ל, החטופים האחרונים מהטנק. "בהתחלה ידענו שהוא חטוף, ואז קיבלנו את ההודעה שהוא נהרג. עכשיו מתחיל החלק השלישי – האובדן", אמרה מירב דניאל, אמו של עוז.
ארבעה לוחמים מנה צוות טנק מספר 3: סרן עומר נאוטרה ז"ל (22) מלונג איילנד, מפקד הטנק ומפקד המחלקה; רב"ט נמרוד כהן (21) מרחובות, התותחן; סמ"ר עוז דניאל ז"ל (19) מכפר-סבא, הקשר-טען; וסמל שקד דהן ז"ל (19) מעפולה, הנהג.
גופתו של דהן חולצה על ידי צה"ל באוגוסט 2024, ונמרוד כהן שוחרר בפעימת 20 החטופים החיים האחרונה בחודש שעבר.
מירב, אמו של עוז, סיפרה שאת ההודעה על השבת גופתו הם קיבלו ביום ראשון לקראת חצות. "זו סגירת מעגל ללא ספק", אמרה אתמול. "הבוקר הנפש מרגישה נחת מסוימת שהוא חזר לאדמת הארץ. זה כואב וקשה, אבל זה היה חייב לקרות. זו לא דרכו של עולם שהורה קובר ילד – וזו בכלל לא דרכו של עולם להיאבק על זה. נאבקנו לא כדי לקבל את עוז חי, אלא כדי לסיים את חייו בצורה ראויה. עוז הקריב את חייו בהגנה על המולדת. בטקס ההשבעה שלו הוא לקח את השבועה כמו ברית הדדית עם המדינה, אבל אני חושבת שהמדינה לא הבינה את הברית הזו. לקח הרבה זמן עד שהגענו לרגע הזה. כבר בהתחלה אמרו לנו שהחיילים יהיו אחרונים. כשאנשים שמעו שעוז חטוף הם שאלו אם הוא היה מהנובה, היה קשה לחשוף שהוא חייל. גם באופן אישי זה היה קשה. תמיד אמרו שהחיילים יישארו לסוף – והם נשארו לסוף. ברוך השם זכינו בהסכם הזה שהיה בגדר נס וגם החיילים חזרו".
מירב ביקשה לזכור את בנה כאדם אוהב ואופטימי: "בכיתה י”א הוא הבין שהוא רוצה לעשות שירות משמעותי. ברגעים האחרונים שלו הוא התנגד למחבלים והוא נפל כגיבור. הוא עשה הכל להגנת המולדת למרות שהוא ידע שהוא מקריב את החיים שלו. אני מצדיעה לו וכולנו צריכים להיות ראויים לכל הגיבורים האלה. בשנתיים האלו גילינו את עם ישראל בכל עוזו ותפארתו, ואנחנו מודים לכל מי שמלווה את המשפחות. חשוב לנו שיידעו שאנחנו ממשיכים עד החטוף האחרון. מיד אחרי השבעה נחזור למאבק".
תמר זוהר, סבתו של מפקד הטנק סרן עומר נאוטרה ז"ל, סיפרה אתמול בראיון לאולפן ynet על התחושות המעורבות: "ברגע ששמענו שמחזירים את עומר הייתה הקלה כמובן. המעגל הפתוח הזה עתיד להיסגר בקבורה ראויה לנכד הגיבור שלנו. אין לי מילה אחרת לתאר אותו. חמוד וגיבור. אנחנו משתדלים לקבל את הבשורה הזו בצורה מאוזנת, כי מצד אחד באמת יש כאן סגירת מעגל, אבל מצד שני זה כאב גדול. הוא בא והתנדב כחייל בודד, ממש ביוזמתו. זה היה בברכת ההורים כמובן, אבל הוא לא נולד בארץ. היום במדינה אין מישהו שלא מכיר את הסיפור שלו. הוא הגיע לארץ והחליט להתנדב לשירות קרבי. עומר עשה את כל המסלול לקורס קצינים והוצב כמפקד בעוטף, על הגבול. אני לא יודעת כמה אנשים מכירים את המקום הזה של מוצב הבית הלבן. אני אמרתי תמיד שבתור סבתא שלו אני לא נוסעת לשם עד שלא מחזירים אותו. עכשיו אני אומרת שזה כנראה יקרה מתישהו, אבל קודם להביא אותו לקבורה, שיהיה לנו מקום שנוכל להתחבר אליו".
הסבתא תמר הוסיפה: "במשך כל התקופה האחרונה אנחנו בטלטלה גדולה מאוד. אנחנו שמחים עם כל המשפחות של החטופים החיים שחזרו, ושמחנו אפילו לפגוש את חלק מהחטופים. אנחנו בהחלט מתרגשים, אבל מצד שני רצינו כל הזמן לשמוע שיחזירו את החללים. גם היום, עד שלא יחזרו כולם לא נוכל להשתקם. עכשיו הוחזרו שלושה. מצד אחד זו התרגשות, מצד שני כאב גדול".
