בשנה וחצי שלפני 7 באוקטובר עשה רב-סרן (במיל') יהונתן ללזר את שירות המילואים שלו בחפ"ק של מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אלוף-משנה אסף חממי (41) ז"ל. לכן ב-7 באוקטובר הוא הופתע לקבל שיחת טלפון מקודמו של חממי בתפקיד, אל"ם טל אשור. "הוא אמר: 'ללזר, אני צריך אותך, בוא'", נזכר אתמול. "שאלתי למה הוא צריך אותי, הרי הוא כבר בתפקיד אחר, והוא הסביר שהוא בדרומית. עניתי לו שהוא לא שם כבר שנה וחצי, שחממי החליף אותו, אבל הוא אמר שהוא תפס פיקוד על הגזרה – ואז קיבלתי את הכאפה".
שרידיו של אל"ם חממי ז"ל זוהו אתמול לפנות בוקר במכון לרפואה משפטית באבו-כביר, יחד עם שרידי החטופים החללים סרן עומר נאוטרה וסמל-ראשון עוז דניאל ז"ל. לצידו של חממי נפלו בקרב על קיבוץ נירים שני לוחמים מהחפ"ק שלו: סמל-ראשון תומר יעקב אחימס (20) ז"ל מלהבים וסמל קיריל ברודסקי (19) ז"ל מרמת-גן, שגופותיהם חולצו ביולי 2024 מבצע בחאן-יונס.
ללזר, תושב ירושלים, נשוי ואב לארבעה, הכיר את חממי לפני 16 שנים. חממי היה מפקד הפלוגה, כשללזר, שעדיין לא היה קצין, שימש כרס"פ ומפקד מחלקה. "היינו יחד בקווים בעזה ובהר דב בלבנון, עשינו יחד הרבה פעילויות ואירועים מבצעיים. גם אחרי השירות נשארנו חברים קרובים", סיפר אתמול.
על אותו רגע ב-7 באוקטובר, שבו הבין שחממי כבר לא בתפקידו, סיפר ללזר: "חשבתי שהוא נפצע או נחטף, לא ידעתי שנהרג. אני מכיר את חממי, אחד הלוחמים הגדולים. אמרתי לעצמי שאולי נחטף, שבמנהרות יפקד על החטופים, יעשה להם טוב. הוא היה איש עם הומור. לא האמנתי".
ללזר הוקפץ מיד למילואים ב-7 באוקטובר והצטרף ללחימה עם החפ"ק של מח"ט גבעתי הקודם, אל"ם לירון בטיטו. "לאורך התמרון ברצועה, חפ"ק מח"ט גבעתי נשא איתו דגל עם תמונתו של חממי, שנדד איתו מנקודה לנקודה", סיפר. "דיברנו עליו בלי סוף. הלכנו עם התמונה ומורשת הקרב שלו".
במהלך שירות המילואים שלו יצא ללזר לקורס קצינים, ועד היום הוא משרת במילואים בחפ"ק של מח"ט גבעתי, ולמעשה מפרוץ המלחמה הוא נמצא בשירות מילואים רצוף. ביום ראשון בערב היה ללזר גם חלק מכוח צה"ל שקיבל מהצלב האדום את ארונות החטופים החללים, בהם מפקדו לשעבר וחברו חממי. "זה לא נקלט", אמר אתמול. "אפילו בהלוויה הראשונה שעשו לו עוד החזקתי באיזו תקווה שאקבל בשורה אחרת ושהוא יחזור. רק עכשיו, כשראינו את הארון, ואת תמונת החוגר שלו – אמרתי שזה קרה. רק אז נפל האסימון. מחר תהיה הלוויה בצהריים, יהיה קשה. רגעים של השלמה עם האובדן".
על חממי כמפקד סיפר ללזר: "אדם מאוד ערכי, דמות מדהימה. שם את האחר לפניו בכל סיטואציה, היה לו אכפת מהחיילים כאילו שהם הילדים שלו. כשחיילים היו צריכים תלושים לחג ולא היה למש"קית ת"ש לתת להם – הוא היה מוציא מזומן מהכיס שלו ונותן להם, כאילו שזה מהצבא. ביום החתונה שלו, היינו בקו הר דב בלבנון, והוא יצא לחתונה רק בצהריים של אותו יום. היינו בתחילת הקו והוא הרגיש מחויב למשימה, כשהייתה תקופה חמה בגזרה. כשנכנס לתפקידו בתור מח"ט דרומית, הוא לא היה כל החודש הראשון בבסיס, היה עושה כוננות עם שחר עם כל המפקדים בשטח, למרות שלא חייב. הלך את כל הגזרה ברגל, חי את השטח. היה מקצוען, ודרש דרך ארץ".
מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם גיל ורנר, התייחס אתמול במעמד חטיבתי למח"ט לשעבר חממי:
"758 הימים שבהם הלב של החטיבה לא פסק לפעום בשמו. שבהם ידענו – עוד נשיב אותו הביתה. והיום הוא שב אלינו, סמל להקרבה, למנהיגות ולמילה אחת שהוא גילם כל חייו – הנני.
"אסף חממי ז"ל היה עמוד האש לפני המחנה, הלך ראשון ובחר כל פעם מחדש לעמוד בחזית. הוא לא שאל 'למה אני?', אלא 'איך אני, איך אני בוחר להגיד, להוביל, איך אני שומר על אנשיי?'. בזמן הזה נאחל לשובם של שמונה גופות החטופים שנותרו ברצועת עזה לקבורה ראויה בגבולות מדינת ישראל. אל"ם אסף חממי ז"ל, מפקד, לוחם ואדם. יהי זכרך ברוך אחינו, מפקדנו ואהובינו. הנני ואנחנו אחריך".
