"חוקי התקשורת" של השר קרעי, שנועדו להגביר את האחיזה הממשלתית במדיה הישראלית, הם הזדמנות לראות מה קורה כשגוף חזק כמו חדשות 12 יוצא לקרב: אייטם רודף אייטם, דפנה ליאל מעבירה את אותה הרצאה שלוש פעמים ביום, מגישים פוצחים במונולוגים חדים וסבלנות מינימלית לקולות אלטרנטיביים. וזה בערוץ שבו התנהלו דיונים בעד ונגד הרעבת אוכלוסייה אזרחית במלחמה, כן?
כמובן שגופי שידור קרובים אצל עצמם, ואכן למהלכים הנואלים של קרעי יש את הפוטנציאל לרסק עוד יותר את התקשורת הביקורתית. ובכל זאת, נסו לחשוב על נושא פוליטי אחר שמסוקר בערוץ 12 באופן כל כך אינטנסיבי ואגרסיבי, לרבות האנרגיה להסביר לציבור הרחב ענייני רגולציה משמימים. "אנחנו מחויבים בגילוי נאות", הסביר עודד בן עמי לערד ניר, שנדרש להשוואה הקבועה להונגריה, "זה מטריד מאוד אותנו, אבל אני חושב שזה צריך להטריד מאוד את הצופים שלנו, כי הם יקבלו תקשורת אחרת לגמרי".
חוץ מזה שהמגיש זקוק לריענון בנוגע למשמעות של "גילוי נאות", אפשר גם לתהות למה בדיוק הכוונה ב"תקשורת אחרת לגמרי". הרי גם השידור המסחרי, שבו הצלחת החדשות נמדדת בראש ובראשונה לפי רייטינג (כסף), יצר "תקשורת אחרת לגמרי". למשל, תקשורת שנמצאת בבעלות תאגיד משקאות ולכן תתקשה לדווח על סכנות התחלואה עקב צריכת משקאות ממותקים. או כזאת שמסקרת הרג נשים וילדים בעזה לפי סולם אלמוג בוקר ולא לפי סולם ערד ניר (שלא לדבר על מוחמד מג'אדלה, היכן שהוא לא נמצא).
במקרה הזה, ניתן לטעון, הקהל הצביע בשלט: זה מה שהוא רוצה, ערב אחרי ערב, וזה מה שהוא מקבל. ובכן, גם לראש הממשלה (וברור שהוא עומד מאחורי החוקים הסמכותניים והבזויים הללו) הצביעו הרבה מאוד אנשים. אמנם לא בשלט, אבל באירוע לא פחות חשוב. והציבור הזה לא רק שאינו מפחד מ"תקשורת אחרת לגמרי": הוא רוצה אותה, כמה אליה, עורג לה. חלקו מפנטז על הפורמט הטוטאלי(טרי) של נתניהו וקרעי, במסגרת מסע איבה ונקמה שלא ייגמר עד שכל פיסת אדמה תיחרך. אחרים מעוניינים במתכונת רזה יותר, אולי כזאת שתגדיל את הסיכויים של עמית סגל לסיים משפט.
במילים אחרות, קרעי, אפילו יותר משר המשפטים למשל, לא פועל בחלל ריק ומנותק: הוא מכין להמונים את הסטייק העסיסי והשמן שהובטח להם, לאחר שהסטייק של חדשות 12 כבר לא מספיק מדמם מבחינתם. לא בטוח שהדרך לנצח במאבק הצודק הזה, שבו חדשות 12 עדיפים לאין שיעור על שלטון רקוב ומכונות התעמולה שלו, היא לשחק אותה כאילו שעד עכשיו מנת הדגל הייתה ברוקולי.
בקטנה
ב"שבע" של ערוץ 14 לעגו להחלטת חדשות 12 להצמיד מאבטחים לגיא פלג, עקב איומים. יעקב ברדוגו שאל למה לא מצמידים גם לו אבטחה (באמת בעיה של חדשות 12) וקבע (כמומחה בעל שם בהערכת סיכונים) ש"זה בלוף, זה לייצר כלום, שום דבר, גיא פלג לא צריך מאבטח". גם שרה ב"ק הכריזה שזה לא יותר מתרגיל יח"צ, ויהודה שלזינגר הצהיר שמדובר ב"שינוי הנרטיב" מתוך כוונה להתקרבן. איך קוראים למצב שבו בשביל דקה וחצי של השתלחות (ועוד על מה, חברה פרטית מאבטחת עובד שלה, ביג דיל) משתלם לכל הנ"ל לקבוע בנחרצות נבואית מה יקרה? בשלוש מילים: מלחמת אזרחים טלוויזיונית.
