אחת הנגזרות של מהפכת השבטים בטלוויזיה הישראלית היא גידול משמעותי בסיפורים שנשענים על פולקלור של מיסטיקה, לחשים וגלגולים. המהלך הנ"ל משיג שלוש מטרות: אותנטיות תרבותית (התופעה אכן נפוצה), צבעוניות אנושית (מכשפות, מקובלים וכדומה) וגמישות עלילתית (כמו בכל אמנות שעוסקת בעל-טבעי). רק בתקופה האחרונה, למשל, עלו גם "גחליליות" (HOT) ו"נוטוק" (קשת), ואליהן מצטרפת "הורסת", שמחזירה למרכז הבמה את בת חן סבג, היוצרת והכוכבת של "מטומטמת".
גם הפעם סבג נמצאת במוקד, ובמקרה הזה היא גם מועלית עליו: אבישג (אבי) קוסמה, הדמות שהיא מגלמת באותה ממזריות כובשת שהפכה את "מטומטמת" ללהיט, הינה פליטת ריאליטי עם יצר הרס עצמי שלא היה מבייש את קורט קוביין, והיסטוריה משפחתית שמסבירה את שורשיו. אמא שלה (קרן מור), למשל, ידועה באשקלון בתור "מאגי מחפופה" והסדרה נפתחת במותו המוזר של בן זוגה; הסבתא דונא (גילת אנקורי) היא גם חתיכת טיפוס אפל; והשכנה בת-שפע (אילנית בן יעקב) רוקחת "רפואות" שיכולות לחסל פקידים במשרד הבריאות. ברקע מרחפת כביכול קללה, ולפיה מוטב לגברים לא להיקשר לבנות המשפחה: זה לא נגמר טוב.
הצרות במשפחת קוסמה מעלות הילוך לאחר כניסת המשטרה לתמונה, ובעיקר של השוטרת קלודין (כנרת לימוני הנהדרת), שמכירה את אבישג מילדות ומנהלת איתה יחסי אהבה-שנאה, בעודה שואפת לקבל הכרה במקצועיותה וכן באטרקטיביות שלה, גם אם מהצד השני נמצא גבר שנוגע כל היום בגופות (אלי חביב). במקביל, אבישג רוצה להשיב אליה את האקס שהתפרסם איתה בריאליטי, גולדי (עמית אולמן), שננטש על ידה אחרי תאונה קשה. מהבחינה הזאת היא לא שונה מבנות משפחתה: כל האמצעים כשרים.
המארג הנ"ל, שבו נשים "חריגות" כביכול נאלצות להיאבק על מקומן (ולא רק נגד גברים), הוא הערך המוסף של "הורסת". סבג, בכישרון כתיבה יוצא דופן בחדותו, בראה עולם קאמפי, מוגזם, סקסי ומלא הומור, אך כזה שמיטיב לשקף שאלות ריאליסטיות ורציניות להחריד: מי זכאית לקבל הזדמנות שנייה (או חמישית); למי מותר להפגין חולשה, פגיעות וכמובן מיניות; והאם מה שנראה כמו פסק דין של הגורל אכן לא ניתן לשינוי.
זאת עגלה מלאה למדי, שנוסעת כמו למבורגיני בזכות התנופה והכריזמה של סבג והבמאית דפנה לוין. פחות חשוב אם התוכן עונה על הגדרות ז'אנר ה"אימה" (מה זה בכלל אומר אחרי 7 באוקטובר) והאם הוא באמת מזכיר את "טווין פיקס" (בהחלט סביר שדיוויד לינץ' היה נהנה): מה שמשנה הוא ש"הורסת" ממחישה שוב, שאם נותנים אמון בטלוויזיה חסרת פחד אפשר לקבל לא רק קללות וכשפים, אלא גם ניסים ונפלאות.
בקטנה
בפינת "עוד כותרות" של "ארץ נהדרת" צחקו ובצדק על אייל שני, שסיפר ב"מאסטר שף" שהדרך שלו להרדים צב סודני במשקל 100 קילו (אל תשאלו) הייתה להשמיע לו את קונצ'רטו מס' 23 של מוצרט. למרבה הצער, עם מערכונים שלא מתרוממים, חיקויים חלשים (מיקי זוהר) ורגעים בודדים של סאטירה טובה ("הפטריוטים" פוגשים את יצחק רבין ז"ל, למשל), באותה מידה אפשר גם להראות לצב את עונה מס' 23 של "ארץ נהדרת".
