התפכחות הייתה מילת השנה של 2023. חברתה הכי טובה של הקונספציה. שנתיים עברו מאז, ובעצם מתברר שרוב המנהיגים התפכחו בדיוק לעמדות בהן אחזו קודם. מעט מאוד אנשים הבינו שמשהו יסודי השתנה. שמה שהיה לא יוכל להיות עוד. ההתפכחות בוודאי קשורה לתפיסות הביטחוניות של מדינת ישראל, אבל במידה רבה גם לאלו החברתיות. תשאלו את ענבר הרוש-גיטי, האישה שכבר עשור עושה הכל בשביל לגייס חרדים לצבא.
ענבר החלה את דרכה בחיל החינוך כמפקדת של חיילים שהגיעו מהמקומות המוזנחים ביותר בחברה הישראלית, מה שפעם נקרא נערי רפול. היא עבדה עם נוער עבריין, נוער עולה ונוער מהפריפריה, ולמדה לעומק את האתגרים שלהם. שם היא גם ראתה שצבא לא רק בונה ביטחון, הוא בונה חברה.
מצה"ל היא הגיעה באופן טבעי לעמותת אחריי! המעודדת שירות משמעותי בצבא, והפכה תוך זמן קצר למנכ"לית שלה. את המוטיבציה לקרבי היא ידעה לאמוד בלי נתונים רשמיים – רק לפי כמות האוטובוסים שהיו מגיעים ל"מסע חנוכה" של אחריי!, מסע שמספק טעימה מהקרביות ומושך את מי שחולמים לאכול בוץ במארבים. אם אחרי צוק איתן חניון האוטובוסים ביציאה למסע היה מלא מפה לפה, לאורך העשור שחלף מאז כמות המשתתפים צנחה. הנתונים האמפיריים התאימו לתמונה מהחניון: ב-2020 רק 48% מבני מחזור הגיוס בכל הארץ הגיעו לצה"ל. צבא חצי העם.
מאז עמלה הרוש-גיטי על חוק גיוס במגוון פלטפורמות. בתחילה במסגרת תנועת פנימה, לאחר מכן עם שר הביטחון בזמנו בני גנץ, והיום היא עם גדי איזנקוט. אבל ענבר התפכחה. אם לאורך שנים חשבה שהמפתח טמון בשיתוף פעולה עם החברה החרדית בתקווה שנורמות חדשות יחלחלו, היום היא אומרת בפשטות: טעיתי.
"חשבתי שאם רק הצבא יתאים את עצמו ואנחנו נכבד אותם ונלך בקצב שלהם – זה ילך. אם נפתח את הדלת הנכונה יכנסו בה. ממש האמנתי בזה", היא מספרת. פרויקט הדגל שיזמה ובנתה היה תוכנית קודקוד – תוכנית יוקרתית לשילוב חרדים ביחידות ההייטק של מערכת הביטחון. התוכנית משווקת לאדם החרדי כהשמה מושלמת לעולם העבודה המשתנה: איתור של מוחות מבריקים, חצי שנה של לימודים להשלמת פערי ידע, ושנתיים של שירות ביחידות הטכנולוגיות עם מלגת קיום וללא מדים. חלום.
התוכנית החלה ב-2022, וכדי שתצליח נדרשו שותפים רבים גם במשרדי הממשלה וגם בעולם הפילנתרופי. "הנחתי שהחרדים ירצו את האליטיזם הזה. לשים רגל ב-8200, בלי טירונות ובלי מדים, והאמנתי שהשינוי יקרה מלמטה. בשנה הראשונה הגיעו אלינו 2,000 מועמדים מלב המיינסטרים החרדי ל-30 תקנים, כשצה"ל מגייס ביום טוב 1,500 חרדים בשנה, כשרובם מגיעים מהשוליים של החברה. אני האמנתי שהביקוש הזה מלמד משהו, ואחרי כמה מחזורים זה יחלחל - כמו שקיוו שיקרה בתעסוקה או באקדמיה שהותאמו לחרדים.
"כל מה שעשינו שירת את האוטונומיה החרדית. לכן החייל לא מתגייס, לכן מיליארדים הושקעו בתעסוקתם ואחוז העובדים לא זז, ולכן המציאו להם אקדמיה אלטרנטיבית. במקום סוכני שינוי יצרנו סוכני שימור"
"ארבע שנים אחרי, אני יכולה לומר שקודקוד זו הצלחה כפרויקט נקודתי, אבל כישלון בניסיון לייצר שינוי מהותי. הבנתי שגם אני נשביתי בקונספציה. אם קיוויתי שעבודה יחד עם המנגנונים החרדים תוביל לשינוי, מה שאנחנו רואים היום זה את האוטונומיה החרדית בשיא תפארתה. בכל מיני צורות, הם נהנו מהתמימות שלנו. זה נכון בצבא ונכון בכל התחומים האחרים. כששילבו נשים חרדיות בהייטק, הניחו שזה יחלחל והורים ישלחו ילדים ללמוד לימודי ליבה. אבל אז התברר שנשים חרדיות הלכו להייטק בשביל שבן הזוג יישאר בישיבה יותר שנים והן יוכלו לממן לילדים בתי ספר יותר סגורים ומנותקים מהחברה הישראלית. יש משהו קשה בהבנה שאת חושבת שאת עושה תהליכי שינוי, אבל בעצם את הולכת במעגל – כל פעולה שעשינו בסוף שירתה את האוטונומיה החרדית או הפחד מפניה. לכן בקודקוד החייל לא עולה על מדים ולא מתקדם, לכן מיליארדים הושקעו בתעסוקת חרדים אבל אחוז החרדים העובדים לא זז כבר עשור, ולכן גם באקדמיה המציאו אקדמיה אלטרנטיבית לחרדים. זה כואב לומר שבמקום לעודד סוכני שינוי יצרנו סוכני שימור".
בכל תוכניות הגיוס שהוצגו עד כה יש הכרה בצורך במכסות ללומדי התורה. אבל בעצם אף אחד לא ממש קובע איך זה יקרה. בהצעת החוק של ביסמוט מספיק שמורשה חתימה מהישיבה יחתום לך, ואתה כבר תלמיד חכם. לפיד וליברמן הלכו על הרעיון הפופוליסטי של שלילת זכות הצבעה. במתווה השירות של איזנקוט, עליו עמלה הרוש-גיטי, למודת טעויות העבר, יש הצעה פשוטה אבל פוקחת עיניים. בשביל להבין אותה, צריך לחזור למחקר של המועצה הלאומית לכלכלה מ-2022.
המחקר, אותו ביצע אברהם זופניק, חוקר חרדי, השווה בין מספרי תעודת זהות של מי שרשומים כתלמידי ישיבה, לבין מי שמוכרים על ידי הביטוח הלאומי כאנשים עובדים. החפיפה היא מדהימה. רק 29% מהחרדים הרשומים בישיבות לומדים בלבד, ולא עובדים כלל. אלו נתונים אמפיריים, לא סקר, והם לא כוללים עבודה ב"שחור", אלא רק מדווחת.
"כשראיתי את הנתונים זה ממש הסעיר אותי", אומרת הרוש-גיטי, "עימתנו את הפוליטיקאים החרדים עם הנתונים אבל הם פשוט ניפנפו אותנו. הבנתי שזה לא שיחה בין החברה החרדית לישראלית, וזה לא תלוי ביעדים שנקבע, אלא אך ורק ביכולת של המדינה לקחת אחריות על הפרט החרדי ולחתוך את המתווכים. אם רק שליש הם לומדי תורה, זה גובה המכסות שצריכות להיות. ובשביל לקבוע מי מקבל פטור ומי לא, צריך מבחן ממשלתי רשמי שיזהה את אותם עילויים – מכל החברה הישראלית. הם אפילו לא חייבים להיות חרדים. בשביל זה צריך מינהלת שתעקוב אחרי כל בן 18 במדינה ותדע לנווט אותו למקום הנכון. המעטים יהיו תלמידי חכמים מוכרים, והשאר ילכו לשירות צבאי ולאומי. כשלצה"ל יש זכות ראשונים לבחור את משרתיו".
הפקעת הפטור לעילויים מהחברה החרדית והלאמה שלו לרשויות המדינה היא מהלך מתבקש, אבל היום נדמית כצעד רדיקלי. הכוח שלו, הניתוק מהתלות בעסקנים חרדים והיכולת לייצר מתווה שמנותק מהמנגנונים החרדיים ופועל ישירות מול הפרט. חידוש משמעותי נוסף בהצעה הוא שלא יינתנו פטורים ליותר משליש מכלל האוכלוסיה החרדית במחזור גיוס – נתון שמתייחס לגידול הדמוגרפי.
החרדים הם לא הכתובת. הכתובת היא אך ורק ממשלות ישראל והיכולת לייצר קואליציה עמידה על מנת להשיב לאחריות המדינה את מה שהופרט לעסקנות והפוליטיקה החרדית – מהחינוך והדיור עד הגיוס. "יידרשו לפחות עשר שנים בשביל לקבע את השינוי בשטח", אומרת הרוש-גיטי, "ולכן ברית משרתים לא יכולה להיות טרנד רגעי. הפוליטיקה הישראלית היא זו שיצרה את הסוציולוגיה החרדית ולכן זה בידיים של הפוליטיקאים להפסיק את זה. יהיו ימים קשים, זה כנראה יפצל את החברה החרדית, וחלק ממנה יהפוך ליותר רדיקלי, אבל בסוף חלק משמעותי מתוכה כן יבחר להיות חלק מהחברה הישראלית".
