מָה שֶׁהָיָה יָרֹק — הֶאֱדִים
וּמָה שֶׁהֶאֱדִים — הִצְהִיב
וְהַצָּהֹב נָשַׁר.
פְּעָמִים בָּאָה רוּחַ חֲזָקָה
וּפָרְעָה שֶׁלֹּא לְפִי הַסֵּדֶר.
הַקִּיר הַגָּדוֹל נֶחְשַׂף
זְרוֹעוֹת הַמְּטַפֵּס לַשָּׁוְא
מוּשָׁטוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּעֵת שְׁהוּת.
כָּעֵת מַמְתִּינִים לֹא בְּסַבְלָנוּת.
כָּעֵת רַק תִּקְוָה וֶאֱמוּנָה
דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּם רָצוֹן גָּדוֹל
וְאֵין
אֲחִיזָה
מַמָּשִׁית.
כרמית רוזן
*
אֲנַחְנוּ
אוֹהֲבֵי הַיָּם שֶׁשּׂוֹחִים עִם קָאטֶר
צָמוּד אֶל תַּחְתּוֹן בֶּגֶד הַיָּם, אֵלֶּה אֲנַחְנוּ
הַיּוֹדְעִים כְּבָר לְנַבֵּא בְּלִי רוּחַ אֱלֹהִים
שׁוֹרָה, שֶׁאִם נִצְלֹל נִרְאֶה גַּם בַּמַּעֲמַקִּים צַב יָם
נָמֵק רֶגֶל בִּגְלַל רֶשֶׁת חוּטֵי פְּלַסְטִיק שֶׁנִּכְרְכוּ סְבִיבָה,
דְּיוֹנוּן רוֹקְחִים פִּרְעוֹנִי מוּגָן — מְשֻׁפָּד חַי בְּתוֹר פִּתָּיוֹן.
אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים: הַכֹּל חֻקִּי, הַכֹּל מֻפְקָר,
אִישׁ כִּרְצוֹנוֹ בַּיָּם יַעֲשֶׂה. אֲנַחְנוּ הַשַּׂחְיָנִים
הַנְּכוֹנִים, שׁוֹלְפִים סַכִּין קָטָן לְשַׁסֵּעַ
אֶת עַצְמֵנוּ מֵהַכְּבָלִים שֶׁל הַנְּבָלִים
הַמּוֹשְׁלִים בַּכֹּל, הַכְּבָלִים הַפִּירָאטִיִּים
שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מִבְּעוֹד מוֹעֵד שֶׁנִּסְתַּבֵּךְ
בָּהֶם, אָנוּ סְבוּכִים בָּהֶם כְּבָר בְּלִי תַּקָּנָה:
אַף סַכִּין לֹא תְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ כָּאן.
מֵעָלֵינוּ אֱלוֹהִים בִּדְמוּת רַחֲפָן,
אָפֹר, מַתַּכְתִּי, זְרוֹעוֹ נְטוּיָה
וְיָדוֹ אֲרֻכָּה עַד קְצֵה הַיָּם,
מְשַׁלְשֶׁלֶת חוּטֵי מָוֶת בְּאוֹטוֹמָט
לֹא מְרַחֶמֶת.
