קוֹלוֹת לֹא הִסְפִּיקוּ לָנוּ, רָצִינוּ גַּם לִרְאוֹת, נֹעַר רָגִיל הוּא נֹעַר לְהַרְגִּיל, שֶׁנִּזְקֹף אֶת הָרֹאשׁ וְנִתְכּוֹנֵן לְמִבְחָנִים, לֹא שֶׁנְּפָרֵשׁ סִימָנִים, שֶׁנִּשָּׁאֵר אֲפוּפֵי מוֹרָא, מְעַט מִן הֶעָתִיד, עוֹד עַמּוּד שֶׁיִּקָּרַע. צְחוֹקָם שֶׁל מֻפְרָעִים, רַגְלַיִם נִגְרָרוֹת, מְרִיבוֹת רוֹעֲמוֹת בְּרַעַשׁ וְרִשְׁעוּת, גֵּאוּת אַחַר גֵּאוּת, טָעוּת אַחַר טָעוּת. בַּדֶּרֶךְ לַשִּׁעוּר סָחַבְתִּי סְפָרִים גַּם בִּשְׁבִיל חָבֵר שֶׁלִּי, הַתִּיק כָּבֵד מֵרֹב רוֹדָנוּת, מֶלֶךְ שֶׁאֵין לוֹ הִתְנַגְּדוּת, נָתִין שֶׁמָּאֳשָׁם בְּבַטְלָנוּת. רוּחַ נָשְׁבָה מִן הָרְוָחִים שֶׁהִשְׁאִירוּ רָאשֵׁינוּ בְּתֹם הַהַפְסָקָה, מְטַלְטְלִים אֶת זְרוֹעוֹתֵינוּ, נִדְחָפִים בִּדְבוּקָה. נִסְגְּרָה דֶּלֶת הַכִּתָּה וְכִסְּתָה עַל אוֹר שֶׁנִּרְאֶה הָיָה אָז אַדִּיר, זֹהַר שֶׁרַק אֲנַחְנוּ רָאִינוּ, קוֹרֵן בְּעַד כָּל הַהִיסְטוֹרְיָה וְלַמְרוֹת כָּל הַסִּפְרוּת. מוֹרֶה הָיָה לָנוּ מִן הַמְּסִירוּת, לֹא מוֹרֶה שֶׁל מָרוּת, שֶׁדִּבֵּר אִתָּנוּ בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְיָדַעְנוּ שֶׁאִם נִרְצֶה לְהַגִּיעַ לְשָׁם עָלֵינוּ לַעֲבֹר קֹדֶם אֶת מַחֲצִית הַמֶּרְחָק, וְקֹדֶם רֶבַע מִמֶּנּוּ לִסְחֹף, וְכָךְ הָלְאָה עַד לָאֵינְסוֹף. מוֹרֶה שֶׁלָּנוּ, גַּל גָּבוֹהַּ לוֹחֵשׁ לְךָ מִן הַחַלּוֹן, רָאשִׁים צָפִים עַל כִּסְּאוֹת, מוֹחִים צוֹבְאִים עַל הָאַרְמוֹן. מְחַיֵּךְ וְלֹא מִתְיָאֵשׁ, אַתָּה עִקֵּשׁ עִם פְּרוֹיֵקְט הַנְּאוֹרוּת. אֵלֶּה שֶׁזּוֹכְרִים אוֹתְךָ הַיּוֹם עָשׂוּ בַּגְרוּת.
לזכר משה זמברג 1944-2025, מורה. הומניסט.
