הקמפיין נגד מינוי הפצ"ר החל למן הרגע שהתגלה, למרבה התדהמה, שאיתי אופיר לא למד משפטים בפקולטה של מיאמי. קטר ההשחרה הוא ראש הסגל של ראש הממשלה בערוץ 14, יעקב ברדוגו. אתמול, לדוגמה, הוא טען בדרשת הבוקר היומית שהרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, "מחובר לקפלניסטים" ולכן המינוי של אופיר הוא "הכל מאותו מדבר" (העיוות במקור). כיצד, אם כן, השתכנע שר הביטחון לסמוך ידיו על העבריין? טוב ששאלתם: מתברר שזמיר הצליח "להשחיל" את אופיר לשר הביטחון ב"תרגיל מבריק".
אז מה עם הדיווחים שהרמטכ"ל שמע על המינוי בתקשורת? אתם לא תעבדו על ברדוגו, ש"לא קונה את הדברים ששר הביטחון אומר, שהמינוי בא ממנו ולא מזמיר. שלא יספר סיפורים". צודק: לספר סיפורים זאת העבודה של ברדוגו. אחר כך הצהיר ש"היום כבר יודעים שהתרגיל הזה בא מלשכת הרמטכ"ל". מי "יודעים"? מה פירוש: אם ברדוגו אומר, כולם "יודעים".
מה עוד הוא יודע? ובכן, שפרשת שדה תימן אינה נוגעת רק לאירועים סביב חקירת חשד להתעללות חמורה של חיילים בעציר. "אני לא משתחרר מהעובדה", קבע ברדוגו, "שכל פרשת היועצת, הפצ"רית וחדשות 12, היה לה גם היבט מדיני, רצון כזה או אחר לעצור את המלחמה סביב פרשת שדה תימן". אמנם המילה "עובדה" עוברת התעללות לא פחות חמורה מזאת המיוחסת לאנשי "כוח 100", אבל את מה שהיא חוטפת מברדוגו לא ספגו אפילו אסירים בגואנטנמו.
ומי שאפילו יותר אומלל הוא מוסד היושר האינטלקטואלי. "צר לי על ישראל כ"ץ", סיכם ברדוגו, "זאת כבר פעם שנייה שהוא נופל: פעם במינוי זמיר, ועכשיו במינוי הפצ"ר". לגמרי: אם מישהו "נפל" במינוי זמיר, ככל שהייתה בכלל "נפילה", זהו רק שרול שלנו, שמן הסתם החליט לבדו. ראש הממשלה הסתפק בכסיסת ציפורניים בלשכתו עד שיצא עשן לבן מלשכת השר, ואז שאג באושר: "יש לנו רמטכ"ל! יש לנו רמטכ"ל!". אגב, אולי ברדוגו יודע, כעובדה כמובן, מי "השחיל" לנאום נתניהו בטקס המינוי את השורה "פעמיים המלצתי עליך כרמטכ"ל וכעת, בפעם השלישית, עת הזמיר הגיע". בעצם, מה האניגמה? שומעים שזה הדיפ-סטייט.
ספק אם גם בקרב רוב צופי וצופות ערוץ 14, נחשב ברדוגו למתווך נטול פניות של המציאות, להבדיל מהיותו אלה יעילה שאיתה חובט נתניהו ביריבים ממשיים ודמיוניים. אבל ברדוגו משמעותי פעמיים: הוא בורג מרכזי בענף הביביולוגים (אנשים שדרכם ניתן להבין מה נתניהו חושב ומתי הוא מתהפך); ונציג בכיר של תפיסה אותנטית שקנתה אחיזה בציבור לא קטן, שלפיה כל הסחורות רקובות והעיקר להאמין שרק הקיבה של הצד השני מתקלקלת. ואידך זיל גמור (את המדינה).
