"בתחום השיקום בישראל, מלכתחילה, יש חוסר בכוח אדם מקצועי", מספר ד"ר יצחק (צאקי) זיו-נר, מנהל בית החולים "עדי נגב - נחלת ערן": "בפזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים שיקומיים ועובדים סוציאליים, זה תמיד אתגר. במלחמה הצורך הוחרף, והרבה אנשי צוות שלנו מהעוטף פונו. פתאום מצאנו את עצמנו בחסר מבחינת כוח אדם רפואי".
אלא שזה לא הרתיע את ד”ר זיו-נר מלהושיט יד בעת צרה. מיד אחרי פגיעת הטיל האיראני בבית החולים סורוקה בזמן המלחמה מול איראן, הציע ד”ר זיו-נר לארח בבית החולים שלו מטופלים מסורוקה שנאלצו להתפנות בשל ההרס: "אחרי שהטיל פגע הרמת טלפון ואמרתי: בואו, אתם הרי במצוקה. הגיעו חיילים ואזרחים, מצוקתם הייתה גדולה. לא רק מחלקת שיקום נפגעה אלא חדרי ניתוח ואשפוז, וזה אירוע. זה כמובן מעמסה על הצוות, כי אותו לא תגברו. בכל זאת, אפשרנו לכל החולים שהגיעו להישאר כאן ולסיים את השיקום".
בעקבות פגיעת הטיל בסורוקה "עדי נגב" קלט 19 מטופלים מהמחלקה השיקומית בבאר-שבע, שמלכתחילה הייתה קטנה יחסית ומנתה 20 מיטות. החולים הגיעו בכאוס גדול, אך כולם התקבלו תוך זמן קצר. הקליטה הובילה לצפיפות גדולה יותר, כאשר חדרים שנועדו לשני מטופלים אכלסו שלושה. רק אתמול נפתחה מחדש המחלקה השיקומית בסורוקה.
בית החולים עצמו תוכנן לפני כעשור עם מרחבים מוגנים המסוגלים להכיל את כלל האוכלוסיה המאושפזת בזמן חירום, מה שאיפשר לו להישאר בפעילות ותפוסה מלאה במשך שנתיים של מלחמה. גם מכונים טיפולים כמו מכון הפזיותרפיה והריפוי בעיסוק נבנו עם מרחבים מוגנים, המאפשרים המשך טיפולים כרגיל.
אחד הפתרונות היצירתיים שיצרו מתחילת המלחמה הוא אנשי מקצוע מארצות-הברית שהגיעו לתגבר - בהתנדבות. יותר מ-90 כאלה כבר הגיעו, חלקם כבר בסבב שלישי: "ההתנהלות הנוכחית אינה בת קיימא לאורך זמן. לוחות הזמנים לשיקום מחלקת השיקום בסורוקה אינם ידועים, במיוחד בהתחשב בצורך לשקם גם חדרי ניתוח ומחלקות נוספות. ועל אף הלחץ בית החולים עומד בעומס הנדרש".
בבית החולים עצמו יש שלוש מחלקות, בהם מחלקה לשיקום נוירולוגי עם 43 מיטות, מחלקה לשיקום אורתופדי עם 40 מיטות ומחלקה לשיקום גריאטרי עם 24 מיטות. זאת בנוסף למחלקת אשפוז יום. ביום שגרתי אפשר למצוא מטופלים רבים מוכרים, בהם הרב שחר בוצחק שנפצע קשה באופקים ואיתמר חדד, בנה של טלי חדד שנפצע אף הוא בקרב מול המחבלים שחדרו לעיר. זאת יחד עם עוד מטופלים רבים מהעוטף.
ד"ר זיו-נר הגיע לבית החולים לבקשתו של יושב ראש עדי נגב וכן יושב ראש הסוכנות היהודית, האלוף במיל' דורון אלמוג. הוא כיהן בעבר כראש האגף לשיקום במשרד הבריאות ויו"ר המועצה הלאומית לשיקום, ומכיר את התחום היטב. בעקבות הפגיעה בסורוקה חלה עלייה של כ-20% במספר ההפניות לבית החולים השיקומי, ובפרט עלייה במספר החולים הצעירים - שכעת החלו להגיע גם אליהם. האתגר המשמעותי ביותר היה העומס על כוח האדם.
כעת נותר מטופל אחרון מבית החולים סורוקה שעדיין נמצא בעדי נגב. ירמי רובינשטיין (46) מעותניאל אושפז בסורוקה עם חיידק טורף וכאבים בריאות. תוך ארבע שעות מרגע הגעתו למיון, הורדם והונשם. לאחר מכן עבר קריסת מערכות, דום לב והחייאה. משך שישה שבועות היה מורדם.
את המסע הרפואי המורכב ויוצא הדופן שלו הוא מספר בחיוך וברוגע. עד האשפוז עבד כמורה לאנגלית, וכעת הוא רוצה יותר מהכל לחזור לעבוד: "עד פגיעת הטיל בסורוקה עשיתי טיפולים כרגיל, פזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד. בתחילת המלחמה עם איראן העבירו אותנו לבניין ממוגן, אבל אז היו צריכים למצוא מקום למונשמים והביאו אותנו לבניין ישן. הייתי ליד הדלת כשהחלה והאזעקה ואמרו לי תתכסה בסדין. באופן הזוי הסדין הציל אותי כי התקרה קרסה והחדר ספג נזק כבד. נקז הריאות שהיה לי יצא כתוצאה מההדף. בדיעבד זה היה דבר חיובי. העבירו אותי לעדי נגב ללא נקזים".
"כנראה שהייתי המטופל הראשון שהגיע", אמר בחיוך: "התקבלתי במחלקה הניורולוגית, והכל היה יעיל ומהיר. השחרור שלי נדחה מספר פעמים, ולאחרונה קיבלתי פרוטזה. תאריך השחרור הסופי: ה-23 בנובמבר. זה יסמל את סיוע המסע הנוכחי ותחילת פרק חדש בחיים. ביה"ח הזה הוא ממש מקום שמציל נפשות. המקום עצמו מרחיב את הלב והנפש".
רבים עוברים מסעות אישיים מטלטלים ב"עדי נגב". אחד האתגרים הכי קשים במלחמה היה הצוות המקצועי. אחת מהן, נ', שמשפחתה שרדה את המלחמה ופונתה מביתה, הסבירה כי ה-7 באוקטובר הוביל אותה למעורבות משמעותית בשיקום חיילים במסגרת תוכנית "מסתערים על החיים" לזכרו של רבש"צ קיבות כיסופים סער מרגוליס ז"ל המתקיימת בעדי נגב.
מדובר בתוכנית שיקום לפצועי המלחמה ומשפחותיהם, שמטרתה לסייע להם לחזור לשגרה לאחר האשפוז. היא מספרת ש"אני מרגישה, אפילו בשביל עצמי, שזה משהו שעוזר לי לקום בבוקר. נוצרו קשרים מאוד עמוקים עם חלק מהמשתתפים. אנחנו נותנים טיפולים לא רק למטופלים אלא למשפחה שלהם - לילדים ולבנות הזוג. זה טיפולים זוגיים ופרטניים לבנות הזוג והדרכת הורים. אני מרגישה שהם חלק מהשיקום שלי".
