אירועי השבוע האחרון הם עוד שבר במציאות חיינו, משהו כל כך יסודי התערער שנשארנו נבוכים, מחפשים את האמת ולא בטוחים שיש עוד מישהו או משהו במדינה שאפשר לסמוך עליו. במקביל לגל המעצרים המטלטל ולאמירות שנלוו לו, התקיים גם יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ואתרי החדשות נמלאו מרואיינים שטענו בתוקף שלא למדנו כלום ושום דבר לא השתנה כאן.
במהלך יום הזיכרון התקיים גם מפגש של פורום בכיר ואחד המשתתפים שיתף בתחושות הקשות. פה בארץ, הוא אמר, אנחנו חיים בעולם של שקר, אבל כשחוצים את הגבול ונכנסים לעזה, אז מרגישים שנכנסים לעולם האמת. שם, אל מול האויב, האמת הולכת ומתבררת והדברים מקבלים פרספקטיבה חדשה. שם, מעבר לגבול, יודעים בוודאות מי אנחנו כעם ועל מה אנחנו נלחמים, או במילים אחרות – מה המשימה שלנו בעולם. שם נופלות המחיצות. אין יותר מחנות ומריבות, אלא יש יחד מאוד ברור, יחד שהוא תוצר של משימה לאומית משותפת.
לא חייבים לחצות את הגבול לעזה או ללבנון כדי לחוש באמת הזו, אפשר גם למצוא אותה בבתי העלמין הצבאיים, שם אל מול מאות הקברים של הנופלים בשנים האחרונות מתנוססים שלטים, דגלים וסטיקרים רבים, משקפים במשפטים תמציתיים את האמת הזו איתה יצאו לקרב ולאורה חיו. בתוך עולם השקרים והמניפולציות שסובב אותנו הם כמו גחליליות, מאירים את הדרך, מייצרים גם אחרי מותם עוגנים יציבים – כשהאדמה רועדת יש במה לאחוז.
מכל רגע משברי שכזה אנחנו נהיים טובים יותר. הסדקים מאפשרים לאמת לפרוץ החוצה ואז אנחנו רק צריכים לאחוז בה, לא לתת לה ללכת. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, לעתיד שלנו כאן בארץ ואנחנו חייבים את זה לנופלים ולמשפחות שלהם כי זו המשמעות העמוקה של "במותם ציוו לנו את החיים". במלחמה הזו הם השאירו לנו הנחיות מאוד מדויקות.
מי שחושב ששום דבר לא השתנה כאן עושה עוול נוראי. כל כך הרבה השתנה כאן בשנתיים האחרונות, כמה עשיית טוב הצמיח הכאב העצום שפקד אותנו. אין כמעט מקום אחד בארץ שאין בו נופלים או פצועים. קהילות שלמות התגייסו לתמוך במשפחות, כמות התרומות והחסד שנעשו בשנתיים האחרונות לא נראו כאן שנים. כמות התפילות, העצרות, החיבורים והתמיכה במשפחות החטופים הפצועים והנופלים מדהימה - אנשים עזבו הכל ויצאו להילחם עבור היחד שלנו כאן, כעם בארץ הזו. איך אפשר להגיד ששום דבר לא השתנה כאן? אין כמעט בית אחד במדינה הזו שנשאר כמו שהיה לפני 7.10, הכל השתנה כאן.
ברגעים המטלטלים שעוד יבואו עלינו, במאבקים שבין האמת לשקר כשהקרקע רועדת ויש תחושה של אובדן דרך, אפשר לעלות להר הרצל. שם מחכה לנו צו החיים - המשימות המשותפות שהותירו לנו הנופלים לצד סיפורי הגבורה והאחווה שלהם יתנו לנו את הכח ויראו לנו את הדרך.
