גיל ארבע וחצי, כך החלטתי שרירותית, הוא הרגע המתאים להביא את אביב, הבן שלי, למשחק הראשון בחייו. בעוד בכל הקשור לקבוצה אין אפשרות בחירה, כל שנותר הוא לחכות למקום ובעיקר לזמן הנכון לחשיפה. חזרתם של המשחקים לשעה 15.00 אחרי מחזורים רבים בהם התחילו לא לפני 19.15 הפכה את הדבר לאפשרי. באמת תודה רבה. כדורגל הוא משחק ילדים שמשוחק על ידי מבוגרים, אך ביותר מדי מקרים הוא גם נגיש רק עבור מבוגרים. בגיל שבו מתאהבים במשחק ובקבוצה, רבים מהם שומעים על משחקים רק בדיעבד, כשהם מתעוררים למחרת בבוקר ושואלים את אבא מה עשתה הקבוצה שהחליטו עבורם שהם אוהדים אבל הם אף פעם לא רואים. כדורגל בשבילם הוא סיפורים אחרי השינה.
טדי, במשחק צהריים סטרילי מול הפועל ירושלים, נבחר על ידי כתפאורה לסיפור שאפשר רק לקוות שיסופר בעוד שנים רבות. אם הוא לא יידלק, החוויה המשותפת הזאת לא תשרוד חיים מלאי גירויים אחרים. אם יידלק, זה יהיה אחד מרגעי הילדות המשמעותיים שלו. לכל אוהד יש סיפור מקור, הפעם הראשונה שהלך למשחק. אולי בעוד ארבעים שנה, כשאביב יביא בעצמו את הבן שלו למשחק בפעם הראשונה, הוא יספר לו על המשחק הראשון שלו, אז מול הפועל ירושלים. אפשר רק לקוות.
בין אם יהיו אלו תעתועי זיכרון אובייקטיביים או עיגול פינות סובייקטיבי, אביב כנראה יספר על החשיפה הראשונה להפועל ת"א באופן שלא בדיוק יהלום את מהלך האירועים האמיתי. אביב אולי יידע לספר שזה נגמר ב-0:0 כי זה מה שאבא סיפר לו כששאל בהמשך מה הייתה התוצאה במשחק הראשון, אבל מה שהוא כנראה יסתיר זה שמהמשחק המדובר הוא לא ראה דבר.
זה אפילו לא שיעמם אותו, זה היה מתחת לכך. כדי להשתעמם דרוש עניין ראשוני שלא שורד את המפגש עם המציאות ומתפרק לכדי שעמום בחלוף דקות ספורות. אם אביב היה בעניין של כדורגל, בהחלט היה לו ממה להשתעמם – זה היה משחק נוראי אפילו בסטנדרטים הנמוכים מלכתחילה של הפועל ירושלים ואלו ההולכים ומתנמכים של הפועל ת"א. לצפות בצבע מתייבש זו פעולה מרתקת ביחס לצפייה במשחק הזה.
אבל אביב עדיין לא ממש בעניין של כדורגל, לכן הוא אפילו לא השתעמם מהמשחק. הוא התכחש לו, התקיים לחלוטין לצדו. הוא נהנה מהמקום הגדול והחדש הזה שהוא מעולם לא היה בו, והסתקרן מהמון אנשים בבגדים זהים שצועקים נורא חזק ומכים על גב הכיסאות הסמוכים בתסכול, וביקש הסבר את מי ולמה הם מקללים. "הם לא מסכימים עם השופט, אז הם קצת כועסים עליו", הנגשתי לו את הסיטואציה.
הוא אכל את כל הממתקים שהבאנו מהבית, וגם כמה שקנינו במקום, וראה המון פרקים של מטוסי על ודרדסים בפלאפון שהוטען מראש למאה אחוז לכל מקרה. בדקה ה-15 ביקש ללכת הביתה. "אי-אפשר", אמרתי, אבל לא הסברתי לו שזה בגלל שאבא מכור.
בסוף המשחק נגמר, אבל העיקר שהוא התחיל. משחק כדורגל הוא משחק כדורגל גם אם לא אוהבים כדורגל. אפילו אם בכלל לא רואים כדורגל. לא צריך באמת להבין למה פלקאו שוב בהרכב או מדוע הפועל מתעקשת לא ללחוץ גבוה. העיקר שהוא מאפשר להיות עוד קצת יותר האבא של והבן של. זה היה יום נפלא.
