200 מטרים מאחורי הנחלה החקלאית של קרן ואביחי קוך במושב תקומה שוכן המגרש שאליו העבירו את גלעד המכוניות השרופות מטבח 7 באוקטובר. לפני קצת יותר משנה הבינו בני הזוג שהם לא מסוגלים עוד להביט אל השטחים החקלאיים שלהם ולראות מול העיניים את הטראומה, אז הם הקימו כאן יער מאכל עם 81 עצי פרי ו-2,600 שיחים בריאותיים ואכילים שהפכו למרחב מרהיב של 50 גוונים של ירוק — וגם אדום, כתום וצהוב. העצים גבהו, השיחים התמלאו, בית הקברות של המכוניות השרופות כמעט ואינו נראה, ושלוות החיים הירוקים מהדהדת כשאנחנו משוטטים ביער המאכל, כחלק מסיור חקלאי שקרן ואביחי עורכים על החמ"ל שהפעילו כאן לאורך כל המלחמה.
בית האריזה
"הסיור מתחיל פה, בבית האריזה שהפכנו לחמ"ל, ליד קיר הגרפיטי שמתאר את כל מה שעברנו כאן מ-7 באוקטובר, מהיום הראשון למלחמה", מסבירה קרן כשאנחנו עומדים מול קיר ההאנגר הענק, שאורכו 36 מטרים, ועליו גרפיטי מושקע שמגולל את פעילות החמ"ל עבור מאות הלוחמים לאורך שנתיים של לחימה. בפנים מקרינים סרטון שמתעד הכל, ואי-אפשר שלא לדמוע נוכח הסולידריות המטורפת שהייתה כאן. קרן ואביחי קוך, הורים לשלושה, העתיקו את חייהם למושב תקומה — קילומטרים ספורים מגבול עזה — בשנת 2003. הם חלמו על ציונות, על התיישבות חקלאית סמוכת גדר שמהווה גם חיץ ביטחוני. תקומה הוא מושב דתי המשתייך לארגון יישובי הפועל המזרחי, צפונית-מערבית לנתיבות.
"להיות חקלאי בגבולות זה לשמור על המדינה, לשמור על התלם האחרון. זו השליחות שלנו", אומר אביחי, שמציין כי 70 אחוזים מהירקות הטריים במדינה מגיעים מאדמת הנגב המערבי, אך מודה שהוא גם מודאג מהתפתחות הבנייה באזור על חשבון האדמות.
"כשהגענו לכאן לפני 22 שנה, הכל מסביב היו שטחים בלתי נגמרים של תפוחי אדמה. מצד אחד אני שמח שאנשים באים לגור כאן וצריך לבנות עוד ועוד בניינים, אבל בקצב הזה, אין לי מושג איפה עוד יגדלו ירקות במדינה. כבר עכשיו אנחנו מפנים את השדות, הורסים את החממות ועוקרים פרדסים שלמים. עד כדי כך שחלק מהחקלאים, חברים שלי, ממש התחננו שיתנו להם לסיים את העונה ולקטוף את זן התפוזים המקדים לפני שעוקרים".
גם מ-40 הדונמים של משק קוך (כך כותבים בווייז כדי להגיע אליהם) נותרו כיום רק 20. השאר הוחזר לטובת פתרונות דיור והרחבת שכונות בנתיבות. אבל הם שמחים במה שיש, וממשיכים את השליחות החקלאית. שלוש שנים אחרי שהתיישבו כאן, כבר החל אביחי לגדל עגבניות שרי אורגניות ליצוא. כשהדבר הפסיק להיות משתלם בגלל הפגיעה של ה-BDS, הם עברו לירקות אורגניים לשוק המקומי — וזו פרנסתם ב-15 השנים האחרונות.
"זה היה נס שזמן קצר לפני המלחמה אביחי החליט שהוא עושה ניסיון ומתחיל לגדל פה את פרי הפיטאיה. זה הציל אותנו. כל הפועלים התאילנדים ברחו, וזה גידול שקל לתפעול", אומרת קרן ומסבה את תשומת הלב לפריחה המיוחדת של השיח הקקטוסי הזה, שאת סיפורו הם מספרים למבקרים, שגם טועמים מהפרי המיוחד, בגוון הסגול-העמוק.
השיטוט בחממות השקטות וביער, יחד עם קרן ואביחי, משיב נפש אחרי שנתיים שבהן בכל פעם שביקרתי באזור, האוויר רעד בגלל הבומים. היום הם נשמעים במשורה, כאשר צה"ל מפוצץ מנהרות. ואפרופו צה"ל — אחרי שפרקה את החמ"ל, התגייסה קרן לתפקיד חדש עבור הלוחמים: קצינת עורף ולכידות. "כשהחיילים בתעסוקה, אני דואגת למשפחה ולעורף. וכשהם לא בתעסוקה — אני דואגת ללכידות שלהם, כמו מש"קית ת"ש ופקידה פלוגתית ביחד. אני עדיין עוזרת בשטח למי שצריך, כי עוד נמצאים פה לוחמים", היא מסבירה בהתלהבות מופגנת, ומודיעה לאביחי ש-12 חיילים רוצים לבוא לישון אצלם כמה ימים. כשהוא שואל "איפה אני אשים אותם?" היא משיבה מיד: "יש לנו מחסן ריק".
"אני רק מזכיר שגם התנדבת לארח את המכיניסטים בסופ"ש. איפה ייכנסו כולם?" הוא אומר בחיוך.
עם אקדח בש"ג
"עכשיו החבר'ה הלוחמים שלי משתחררים, וקשה לי לחזור לחיים הקודמים שלי מלפני המלחמה. הכל נראה לי לא מספיק משמעותי לעומת מה שעברנו כאן", היא אומרת. קרן הוקפצה בבוקר 7 באוקטובר ככוננית של מד"א, וישבה בש"ג של המושב עם אקדח. "קיבלנו הודעות על פצועים, הרוגים, חטופים, אבל לא איפשרו לנו לצאת לעזור. שבועות אחרי זה לא נרדמתי בלילה בגלל האשמה. לפחות את מי שהגיעו לכאן בריצה, ברחו מהנובה, הצלחתי לפזר בין הבתים.
בהמשך התחילו להגיע אליי הודעות מלוחמים שנלחמו בכפר עזה ואמרו שאין להם שום דבר בשטח. התחלתי לעזור להם דרך הקבוצות השונות, והגיעו עוד ועוד הודעות. וככה נולד הרעיון של החמ"ל שפתחתי כאן במשק, בבית האריזה. זה התחיל עם ציוד בסיסי — תחתונים, גרביים, מגבות — המשיך לאיסוף של ביגוד טקטי, קסדות, חומרים רפואיים, אוכל יבש, חטיפים, בשר משומר, ארגון מקלחות שטח וחומרי ניקיון.
אחרי שבוע הקמנו עמדות פיצות עם שישה טאבונים, ובכל יום הוצאנו 200 מגשי פיצה שהכינו מתנדבים שהגיעו לפה מהארץ ומהעולם. כל מתנדב מהעולם שאמר שהוא רוצה לתרום — גבינו ממנו תשלום על הזכות לעמוד פה ולהכין פיצות לחיילים. אנשים נלחמו על הזכות ותרמו ביד רחבה".
משק קוך, משק 1 תקומה, ביקורים בתיאום בטלפון: 077-7295885
משתלת דרך הזית: גם בית קפה
אנחנו בדרך למקומות בסביבה שקרן אוהבת, ובמשתלת דרך הזית שבמושב זמרת מקבל את פנינו בחום תמיר כהן, שגם הוא הפך את המשתלה שלו לחמ"ל במהלך המלחמה. תמיר מוציא קפה וסלט של בוקר שמוגשים כאן לצד מיצים סחוטים, כריכים ומתוקים, במה שהוא גם משתלה וגם בר-בית קפה ססגוני — ומספר על חבריו הטובים מבארי, שאיתם גדל, ונהרגו, ובהם דרור אור ז"ל, שגופתו הוחזרה בשבוע שעבר מעזה.
"משתלת עץ הזית היא המקום שמגיעים אליו כדי להבריא. אנחנו סוף-סוף רואים קצת אור בקצה המנהרה, אחרי שחזרו החטופים החיים וחלק ניכר מהחטופים שנרצחו, כאשר עוד מחכים לחטופים שנפלו ועדיין לא הוחזרו", אומר תמיר. אנחנו יושבים בתוך הירוק המפעים שמסביב, בין עצי זית, שיחים, סוקולנטים ופרחים במגוון צבעים, ותמיר מספר שכל קבוצה שמגיעה לביקור בעוטף, בנובה, או באתר המכוניות השרופות, עוצרת אצלו במשתלה — בין אם כמקום מפגש ובין אם לארוחת בוקר וקפה על הדרך.
כמו קרן, גם הוא פתח את המשתלה ללוחמים. במשך חצי שנה ישנו אצלו כמעט מאה מילואימניקים. הוא הכשיר אחדים מהם לתפעל את בית הקפה ודאג להכניס לכאן מנגלים ולהשיג תרומות של בשר וכל מה שצריך.
במשתלה יש אוסף עצי זית עתיקים מרהיבים, ובהם גם עץ בן 3,000 שנה שקיבל פגיעה ישירה של טיל גראד: "העץ חטף את הטיל בתאריך 13 בנובמבר 2019, במבצע חגורה שחורה. במשך שנה הוא עמד שרוף כשהטיל עדיין נעוץ בגזע שלו, ופתאום, אחרי שנה, אנחנו שמים לב שהוא מתחיל ללבלב — וזה, בעיניי, מסמל את עם ישראל. הרי מדובר בפלא. עמד גוש גחלים, חשבנו שנשרף ולא נשאר ממנו כלום — ופתאום יצאו ממנו עלים. התקומה של העץ היא התקומה שלנו".
קרן מספרת שהיא אוהבת את המקום, ותמיר מוסיף שמה שחסר בתפריט מאז 7 באוקטובר הן הגבינות שייצר דרור ז"ל במחלבת בארי. דרור כבר לא יחזור להכין את הגבינות המצוינות של המחלבה, אבל תמיר עוד מחכה להחזיר אותן לתפריט, אחרי שהמחלבה תצליח לעמוד בעומס הביקושים לתוצרת שלה.
משתלת דרך הזית, טלפון: 077-7295748
ערוגות: קוסמטיקה אורגנית
מהמשתלה הירוקה אנחנו ממשיכים אל "ערוגות" — חוות צמחי מרפא ומותג טיפוח אורגני במושב שובה הסמוך. שם אנחנו פוגשות את אסתר לחמן, הרבליסטית שהקימה כאן ממלכת ריחות המשיבה נפש וגוף. כבר בכניסה הנשימה מעמיקה, בזכות שלל הריחות שמתפזרים באוויר. על המדפים: שלל צמחי מרפא, שמנים אתריים, סבונים, חומרי טיפוח ורוקחות ועוד. קרן ואסתר משתפות פעולה ויוצרות יחד סדנאות טיפוליות לזוגות לוחמים, בתחום העיסוי והריח.
אסתר מספרת שאת האהבה לריח ספגה מסבתה הפרסייה, שאצלה במטבח הבינה את ההבדל בין סינטטי לטבעי. מכאן יצאה למסע ביעדים רבים בעולם בעקבות ריחות, צמחים, מלאכות יד קדומות וריפוי מסורתי. "בעצם התחברתי לאופי ולצורת חיים שאבדו לנו בעולם המערבי המודרני, שעל הקצב הרצחני שלו אנחנו משלמים בבריאות שלנו — בכולסטרול גבוה, סוכר שמזנק, לחץ דם גבוה וחרדות כמובן. חבל שאנשים צריכים להתנגש בקיר כדי לאמץ קצב חיים שפוי ומאוזן".
המפעל של חברת הקוסמטיקה האורגנית "ערוגות", שהקימה לחמן, נמצא באופקים ומועסקות בו 40 אמהות חד-הוריות. המפעל מייצר שלל מוצרי טיפוח וקוסמטיקה, כאשר המבוקשים ביותר הם חומצה היאלורונית טבעית שעושה מילוי לקמטוטים, וסרום הבהרה אורגני טבעי.
ערוגות טיפוח אורגני, חוות צמחי המרפא. טלפון: 077-7295847
רון ארט: סדנאות זכוכית במעגלים
אחרי הריחות והבשמים אנחנו עוברות לשחק קצת באש, אל היישוב הקהילתי מעגלים, שם אנחנו מתארחות בסדנה של רונן חורב במתחם "רון ארט".
רונן מקבל את פנינו ליד ערימה של שברי קסאמים וכיפות ברזל. מהשברים והנפלים הוא מכין מזוזות, חנוכיות (כן, עוד מעט חנוכה), פמוטים, מגיני הוקרה ועוד. גם העבודות שהוא יוצר מחוט תיל מושכות תשומת לב, אבל גולת הכותרת היא הנפחייה, שבה הוא מנפח זכוכית ומדגים תוך כדי הסברים את נפלאות הפיכת החול ליצירות אמנות. מגיעים לפה זוגות, משפחות לסדנאות בת ובר מצווה, וקבוצות וכל מי שמתנסה יוצא עם פריט שהוא יצר. אורך הסדנה עד שלוש שעות, ואורך הסיור וההדגמה כשעה.
ואיך קרן מכירה את רונן? כיוון שהוא המדביר של המועצה, וכאשר הקימה את החמ"ל הזמינה אותו לרסס כדי להכין את השטח ללוחמים. "נסעתי אליה עם ליווי של נגמ"שים, כמו שנסענו פעם בלבנון. המחבלים עוד הסתובבו בשדות ובכבישים, ואני נוסע לחמ"ל של קרן", הם צוחקים יחד.
רון ארט, סדנאות וביקורים בתיאום. טלפון: 077-7295846
החצר האחורית: מבית אריזה למסעדה
אנחנו מסיימות ב"החצר האחורית", מסעדה חלבית ששוכנת במבנה שהיה בעבר בית אריזה של מלפפוני בייבי, שגידלו חדוה קבסה וגונן שדה עד פרוץ המלחמה. כל כך מרגש לראות את המסעדה הומה באורחים שיושבים רגועים על סלט, פיצה, קפה או מאפה מתוק — דבר שאי-אפשר היה לדמיין שלושה או ארבעה שבועות קודם לכן. את גידול המלפפונים, שנעצר במלחמה, הם החליפו באוגוסט 2024 בבית הקפה, כאשר חדוה דוחפת את הרעיון וגונן איתה — מתבונן בכיף באשתו שמגשימה חלום, ומארחת מכל הלב משפחות שמגיעות לארוחות בוקר, פרלמנטים של חברי קיבוצים ומושבים, וגם לוחמים שעדיין מסתובבים כאן בשטח. על המסועים שעליהם התמיינו המלפפונים, מסודרים עכשיו כלי בית ופיצ'פקעס שונים לרכישה.
החצר האחורית. טלפון: 077-7295764
לעצור ולהצדיע
אי-אפשר לעזוב בלי לעצור ולהצדיע באנדרטת התצפיתניות, שהוקמה לזכר הלוחמות שנפלו בקרב בנחל עוז ב-7 באוקטובר. על כך אומרת קרן: "כשכולם עצמו עיניים, הן המשיכו לראות ולהתריע".
