לפני כעשר שנים, כשהוא רק בן 23, פיטר פלצ'יק כבר החליט לפרוש מג'ודו. זה היה כשמצא עצמו עובד כשומר בבר בראשון-לציון אחרי שלא הצליח להתאושש מניתוח ברצועה הצולבת בברכו. הצעיר שעלה לישראל מאוקראינה החליט לוותר על החלום הגדול. לבסוף בחר להתעקש בכל זאת, עשה את הפריצה המיוחלת ולימים גם זכה במדליה אולימפית שהכניסה אותו למועדון היוקרתי של הספורט הישראלי.
רק לפני שמונה שנים פלצ'יק עוד הפסיד בגמר אליפות ישראל, אבל מאז הפך לג'ודוקא בכיר במסלול אדיר שיסתיים היום, אחרי שהחליט לפרוש באמת, בגיל 33 ועם שלל מדליות על החזה. מאז הזכייה במדליית הארד באולימפיאדת פריז 2024 היה עסוק פלצ'יק בעיקר ביוזמות עסקיות והופעות טלוויזיוניות כמו "רוקדים עם כוכבים", לא התאמן או התחרה ואחרי שיחה עם אנשי איגוד הג'ודו קיבל את ההחלטה הסופית לפרוש. מעבר למדליה מפריז, זכה פלצ'יק בארד הקבוצתי בטוקיו 2020, הוכתר כאלוף אירופה (2020) וזכה בארד באליפות העולם ב-2023.
סיפור החיים שלו קשוח במיוחד. הג'ודוקא שעלה כתינוק מחצי האי קרים התמודד עם קשיים רבים במהלך הקריירה, פציעות קשות (קרע ברצועות הברך וקרע ברצועות הכתף), אבל הקשיחות והאופי הנחוש הובילו אותו לתארים שהשיג.
האופי הזה התחשל מתוך הקושי. אביו נפטר כשפיטר היה תינוק בן מספר חודשים, אמו עזבה את הארץ אחרי מספר שנים לטובת עבודה בארה"ב והוא גדל אצל סבו וסבתו. הם אלו שכיוונו אותו ללכת למועדון הג'ודו של פאבל מוסין.
עבד כשומר ברים
מהר מאוד הפך מוסין לדמות אב עבור פלצ'יק. המאמן ממש אימץ אותו, ידע לתעל את האנרגיות של הצעיר החסון אל המזרן ועזר לו להתגבר על בעיות המפרקים עימן נולד. פיטר היה חזק ומוכשר, אבל אחרי שקרע את הרצועה הצולבת ולא הצליח לחזור לעצמו הוא נקלע למשבר, החל לעבוד כשומר ברים ודי זנח את החלום להפוך לג'ודוקא הישגי.
בשלב מסוים הפתיע פלצ'יק את מוסין, והודיע למאמן שטיפח אותו כי החליט לעזוב ולהצטרף למועדון אחר. בהמשך הגיעה הפריצה. מה שהתחיל עם מדליית זהב בטורניר קטן יחסית בקנקון לפני שמונה שנים הפך לגרף עלייה מתמיד בהישגיות. התואר הגדול הראשון היה באליפות אירופה בפראג (זהב), ואז בגראנד-סלאם היוקרתי בפריז.
פלצ’יק בן ה-33 לא היה מאצולת הג'ודו, הוא צמח מלמטה ונחשב ללייט-בלומר. הפריצה שלו הגיעה רק בגיל 26, אחרי שאורן סמדג'ה לקח אותו תחת חסותו ופלצ'יק עבר להתאמן במועדון שלו.
באולימפיאדת טוקיו 2020 הוא היה שותף מלא לזכייה במדליית הארד הקבוצתית שהפתיעה רבים. לאחר מכן, החלה הנסיקה הגדולה באמת, כשפלצ'יק זכה ב-2022 במדליית הארד האישית באליפות העולם. רגע עוצמתי נוסף מבחינתו היה כשנשא את הדגל בטקס הפתיחה באולימפיאדת פריז.
בניגוד לטוקיו, בה כשל בטורניר היחידים אחרי שהגיע עמוס ציפיות, לפריז הגיע פלצ'יק בכושר פחות טוב, אבל יום קרבות אדיר סידר לו את מדליית הארד היוקרתית. מיד בתום הקרב על המדליה הגיעה אחת התמונות הזכורות מהאולימפיאדה: החיבוק עם מאמנו סמדג׳ה, שאיבד את בנו עומר ז"ל במלחמה בעזה, חיבוק מלא אמוציות ודמעות. בדיעבד זו התמונה האחרונה מהקריירה שבה פלצ'יק סחט מאה אחוז מהיכולות שלו.
