חורפיש שבגליל, בין ההרים והשמיים, גדל ילד אחד שהביט למעלה וידע בדיוק מה הוא רוצה – לטוס. איאד בדר, בן למשפחה דרוזית בת שבעה ילדים, חלם להיות טייס בתקופה שבה זה נשמע כמעט דמיוני לבן העדה הדרוזית. אבל הוא לא ויתר. היום, בגיל 45, הקברניט הדרוזי הראשון בארקיע, ובחברת תעופה ישראלית כלשהי, הוא הוכחה חיה שגבולות נועדו להיפרץ.
מתי נרקם בך הרצון להיות טייס? באיזה גיל?
"מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד, זה היה עבורי החלום הגדול שרציתי להגשים, ותמיד כשנשאלתי מה ארצה לעשות בעתיד ידעתי לענות בבירור שאני רוצה להיות טייס. חלום כזה עבור ילד דרוזי מחורפיש בשנות ה-80 נראה בעיני רבים בלתי ניתן להשגה, סוג של מטרה בלתי אפשרית. צריך להבין שבאותם זמנים הרבה מאוד תחומים היו עדיין סגורים לגמרי עבור הדרוזים. נצרתי בליבי את החלום, לא בכדי לגנוז אותו, המטרה הייתה ברורה. חלום הילדות שלי ראה אור, ובגאווה עצומה אני יכול להגיד היום שהצלחתי, למרות הקשיים ואולי אפילו בזכותם".
איך הגיבו אצלך במשפחה ובכפר שבו גדלת כשהגשמת את החלום להיות טייס?
"כאשר הגשמתי את החלום האישי שלי והפכתי להיות טייס, ואחר כך גם לקברניט בחברת תעופה בישראל, עבורי באופן אישי זה הישג גדול, הישג שמסכם שנים ארוכות של לימודים, של עבודה קשה, התמדה ורצון עז להצליח. אבל עצם עניין היותי הדרוזי הראשון, ונכון להיום גם היחיד במדינת ישראל, הופך את העניין להרבה יותר מאישי. בני העדה רואים את זה כהישג עבור כולנו. ההישג הזה הוא לא רק שלי, הם מזדהים עם הסיפור שלי. כל אדם שפורץ דרך חדשה, סולל את הדרך גם לאחרים ששואפים להגיע לאותו מקום. צעירים דרוזים שראו בתחום זה בעבר כתחום סגור, יכולים כעת לפרוץ קדימה. רבים מסתכלים עליי ויודעים שגם הם יכולים. מעצם היותי דרוזי אני נושא עימי אחריות מאוד כבדה, אחריות של פורץ דרך ומודל לחיקוי. קיבלתי הודעות ממאות אנשים, זה משמח שהדרוזים מנפצים עוד תקרת זכוכית".
"אשתי נתנה לי כוח"
קברניט הוא המפקד הבלעדי של הטיסה והמטוס, מסביר בדר, "הוא נושא באחריות על כל מה שמתרחש במטוס, הוא החוליה המרכזית בשרשרת התפעול של כל טיסה, והוא המסננת העיקרית האחרונה שאצלו מתנקז המידע. נוסף על התכונות הנדרשות מטייס, קברניט צריך להיות בעל כושר מנהיגות והובלה, עם יכולות ניהול, אחריות וסמכות. הוא נדרש לעיתים להחליט במצבי לחץ קיצוניים תוך הפעלת שיקול דעת וקור רוח".
מי הייתה הדמות שהשפיעה עליך, האמינה בך ובזכותה הגשמת את החלום?
"מדובר בשלוש דמויות כאלה: כשהחלטתי להתחיל בלימודי טיס, היו שם לצידי הוריי המדהימים. הם האמינו באמונה שלמה שאני אצליח להגיע לאן שאני רוצה. הם תמכו בי גם כלכלית ועזרו לי במימון הלימודים, הם אלה שנתנו לי כוח להמריא. אשתי היקרה, סאלחה, היא האדם השלישי, התחתנו לפני כ-15 שנים, כשהייתי עוד מדריך טיסה. היא חיה איתי את החלום, הייתה איתי בכל הרגעים הקשים, עודדה, עזרה, תמכה והייתה שם לצידי. ללא ספק בזכותם הגשמתי את החלום".
המוצא הדרוזי הקשה עליך בדרך ליעד?
"אחרי שהתקבלתי לארקיע נבחנתי כל העת על פי הדרישות המקצועיות המאוד גבוהות, והבלתי מתפשרות הנדרשות מטייס בחברת תעופה ישראלית. טייס מסחרי בינלאומי הוא מקצוע עם המון אחריות. נדרשת רמה אישית ומקצועית מאוד גבוהה, זה מקצוע שאין בו מקום לבינוניות. בהתאם לכך אתה נבחן על רמתך האישית והמקצועית ונדרש להוכיח את עצמך כל הזמן. לעיתים שמעתי כאלה שהטילו ספקות בכך שדרוזי יצליח להגיע לתפקיד הזה, דווקא לא על רקע מקצועי כי כולם סביבי ידעו מה הרמה המקצועית שלי – אלא על רקע היותי לא יהודי במדינת ישראל. אך גם פה הכישרון שלי בלהתעלם מרחשי רקע שליליים הוכיח את עצמו".
"חשש ללמוד את המקצוע"
בדר נשוי לסאלחה ואב לשלושה ילדים. במקביל לעבודתו הוא החל לימודי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב. "כנראה אני לעולם לא אפסיק לחלום להתקדם", הוא מחייך. כשבדר נשאל למה לדעתו אין עוד טייסים דרוזים בישראל – הוא לא צריך לחשוב הרבה. ניכר שהוא מעסיק את עצמו רבות בשאלה. "הסיכויים להפוך לטייס, ללא קשר למוצא, לא גבוהים עבור אף אחד. יחד עם עלויות לימודים מאוד גבוהות, זה מהווה מכשול עבור רבים. ואם אתה דרוזי אז סטטיסטית הסיכוי הוא אפילו יותר נמוך. מקצוע הטייס דורש הרבה, כולל לימודים תובעניים, וגם דורש המון ניסיון טיסה כדי להיות כשיר לטוס בחברת תעופה. נכון להיום לא הרבה טייסים אזרחיים בישראל מצליחים לצבור ניסיון מספיק כדי להתקבל לחברת תעופה".
מה זה אומר בעצם ללמוד טיס אזרחי, בכמה זמן מדובר ומה העלויות עד שאתה הופך להיות טייס בחברת תעופה?
"לימודי טיס אזרחי כוללים שילוב של לימודים עיוניים ומעשיים במספר שלבים: רישיון טייס פרטי, רישיון מסחרי, טיסת רב-מנוע, סילון ותובלה בינלאומית. מי שמעוניין יכול להמשיך לרישיון מדריך טיסה ולצבור ניסיון נוסף. המסלול נמשך כמה שנים ודורש אלפי שעות טיסה – וגם השקעה כספית גבוהה במיוחד, מהיקרות שבתחומי הלימוד בישראל ובעולם".
כמי שלא היה טייס בחיל האוויר, איזה מסלול עברת כדי להיות קברניט?
"בסוף 2002 התחלתי בלימודי טיס, עברתי את כל השלבים, ב-2005 הוסמכתי כמדריך טיסה, מאז עבדתי כמדריך טיסה במגידו, הוסמכתי בהמשך גם כמדריך טיסה לכל שלבי הטיס המתקדמים. הדרכתי במשך תשע שנים עשרות טייסים לרישיונות הטיסה השונים, צברתי אלפי שעות טיסה כטייס וכמדריך טיסה, בשנת 2014 התקבלתי לחברת ארקיע, ומאז אני שם. בסוף 2024 התחלתי קורס קברניטים בחברה שנמשך כשמונה חודשים. כדי להתקבל לחברת תעופה נדרש ניסיון רב וגם לעבור קורס הכשרה בתוך החברה. טייס בחברת תעופה נדרש מלבד כישורי טיסה, גם לאחריות, מקצועיות וכושר למידה. אנחנו חיים בעולם שכל הזמן מתעדכן ומתחדש וצריך ללמוד הכל מהר וטוב".
מעבר לעיסוק שלך בטיסה, אתה גם יזם, הקמת חברת סטארט-אפ?
"ב-2018 הקמתי יחד עם שותפי ערן פלג, שהוא גם טייס לשעבר ומומחה בתחום התוכנה והמחשוב, סטארט-אפ שמתמחה בפיתוח מערכות מונחות מודלים, המשלבות סימולציה תפעולית. לחברה היה מוצר שנקרא Metaphor builder שמאפשר 'לסמלץ' תהליכים מתוכננים על בסיס תרשימי זרימה. המוצר יכול להיות מיושם למשל במרכזי שליטה למערכים מסוימים, הנדרשים להגיב לאירועים שונים המתרחשים במרחב השליטה.
"המוצר שלנו היה פורץ דרך בתחומו, הצלחנו מאוד יפה בהתחלה, ביצענו מספר פרויקטים מוצלחים, היינו על סף גיוס השקעה משמעותית שיכולה הייתה להזניק את החברה קדימה. לצערנו הקורונה שהגיעה בעיתוי לא טוב אילצה אותנו לפטר עובדים ולהקפיא הכל, כולל גיוס הון. החברה כעת במצב הקפאה".
"אין הצלחה ללא השקעה"
לבדר יש מסר לדור הצעיר של בני העדה הדרוזית. "אין פסגה שהיא גבוהה מדי, אין יעד בלתי ניתן להשגה, אין דבר שהוא בלתי אפשרי. תמשיכו לחלום ובגדול, תוסיפו לשאוף להישגיות, תציבו מטרות גבוהות, ועשו הכל להגשמתן. אל תחששו מהדרך, מהקשיים ומהמכשולים שעומדים בפניכם. הכי חשוב לזכור שאין הצלחה ללא השקעה, ללא עבודה וללא קושי, אבל הקושי הוא לא מגבלה ולא חסם. קשיים הם חלק מהדרך, ובגללם הסיפוק מההצלחה יהיה אפילו גדול יותר. האמונה שלכם בעצמכם, וביכולות שלכם הינה הערובה להצלחה, הדחף שיאיץ אתכם ויעיף אתכם מעלה אל השחקים רחוק מעבר לאופק. הכי חשוב זה להעז: להעז לחלום, לרצות ולשאוף. רק ככה תצליחו".
אתה נחשב לדמות פורצת דרך ולמקור השראה בקרב צעירים דרוזים.
"אני מרצה על זה במטרה לעורר אצלם מוטיבציה ורצון להגשים מטרות. בהרצאות האלה דרך הסיפור האישי שלי אני מנסה לעורר השראה, ולגרום להם להסתכל על החיים מזווית קצת שונה. אנשים מטבעם מפחדים לחלום, בגלל שהם חוששים להיתקל בקשיים ובמגבלות, שלעיתים הם מדומים בלבד ולא אמיתיים. אז אני מנסה לזרוע בהם ביטחון עצמי, לעורר בהם רצון ומוטיבציה, ומנסה לגרום להם לראות בקשיים זכות ולא מגבלה. אני מעביר הרצאות כאלה בבתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות וגם בגופים וחברות פרטיות".
מה בעיניך הכי חשוב כדי להעניק לנוסעים חוויית טיסה טובה?
"לי כנוסע תמיד היה חשוב בראש ובראשונה בטיחות הטיסה. עוד לפני שהייתי טייס בעצמי שמעתי על האיכות הגבוהה של הטייסים בישראל יחסית להרבה מדינות בעולם, ולכן תמיד העדפתי לטוס בחברה ישראלית, זה תמיד הרגיש לי יותר בטוח. כמובן כיום אני יודע בעצמי שהטייסים בישראל, ובארקיע בפרט, הם טייסים ברמה הגבוהה ביותר ובפער עצום מהרבה חברות זרות אחרות, הן ברמת הדרישות, ההכשרה והרמה המקצועית הנדרשת, וזה משליך באופן אוטומטי על בטיחות הטיסה".
אתה נמנה עם הטייסים שממליצים לנוסעים להישאר חגורים גם כשאפשר לשחרר חגורות במהלך הטיסה?
"בהחלט כן, ההמלצה הזו היא חשובה מאוד ותורמת לבטיחות הנוסעים, ובאה כדי לשמור עליהם. מטוס שטס באוויר מושפע ממנו באופן ישיר, כך שכל שינוי פתאומי או לא צפוי בזרמי האוויר עשוי לגרום לתזוזה פתאומית במטוס עצמו. לעיתים זה גורם לקפיצות משמעותיות שעלולות לגרום לנוסע הלא-חגור לנפילות ולחבלות מיותרות. לכן, ההנחיה הזו לא באה כדי להגביל את הנוסעים, אלא כדי לשמור עליהם".
