67 הלוויות ב-21 בתי עלמין סיקרתי במהלך המלחמה שנחתה עלינו. קשה להגיד, אבל לזו שנערכה אתמול, הכי חיכיתי.
הלוויה של סרן הדר גולדין הגיבור, שנפל במהלך הפסקת האש של יום שישי השחור במבצע צוק איתן, והובא לקבורה בבית העלמין הצבאי שבכפר-סבא.
באותו בוקר שישי הגעתי לביקור ניחומים אצל משפחתו של רמי כחלון ז"ל שנפל באותו מבצע. כמה דקות לאחר מכן קיבלתי טיפ מאחד מאנשי הצבא הבכירים שהגיעו לבקר שם ולנחם: "יש חייל חטוף מכפר-סבא. הוכרז 'חניבעל'. יש חטוף לצד הרוגים, וזה סופי". דהרתי במהירות לבית המשפחה.
בהתחלה חשבתי שהתבלבלתי. איש לא היה שם, לא משפחה ולא אנשי תקשורת. אלא שבמהרה הרחוב הצר החל להתמלא. שכנים, קהילת כפר-סבא, אנשי צבא ותקשורת החלו למלא את הרחוב. כולם רצו לדעת מה עלה בגורלו של סגן הדר גולדין.
כמה דקות לפני כניסת השבת שמחה ירד לתת הצהרה קצרה לתקשורת. הוא ביקש שיעשו את הכל כדי להשיב במהרה את בנו. הוא עוד הספיק לאחל להמון שהגיע שבת שלום ובשורות טובות - שבת ראשונה של המשפחה ללא הדר, שלא תיארה לעצמה שהמאבק יימשך כל כך הרבה זמן.
בעקבות גבורת הלוחמים שנכנסו למנהרה ניתן היה לקבוע מאוחר יותר את מותו של הדר. הרב הצבאי דאז, תא"ל רפי פרץ, הגיע יחד עם שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון וראשת אכ"א באותה עת האלופה אורנה ברביבאי לבית המשפחה, עם הממצאים והבשורה המרה. מאותו רגע היה ברור למשפחה ולכולם שחייבים להשיב את גופתו של הדר, שעוד הספיק להתארס לעדנה סרוסי.
מאותו בוקר אני "אימצתי" את המשפחה הזו. ליוויתי את שמחה ולאה, את איילת, חמי, וצור האח התאום. הבטחתי להביא את הקול של המשפחה עד השבתו של הדר לקבר ישראל.
במהלך השנים מאבק המשפחה עבר בכל מקום אפשרי. באנדרטת חץ שחור לשם היו מגיעים בימי שישי; במסע לאורך המדינה עם הקריאה להשיב את הבן; באין-ספור ראיונות, מסיבות עיתונאים; בבית העלמין ובאזכרות. הם נסעו בכל רחבי העולם, נפגשו עם נשיאים ומדינאים ברחבי הגלובוס - הכל כדי להחזיר את הדר.
לאה, שמחה ואיילת תמיד נשאו בגאווה את המסר של המוסר היהודי, את הערך של לא להיכנע לתכתיבים חיצוניים, להיאבק על דמותו של העם שלנו. הם תמיד הבטיחו לי ובעיקר לעצמם שלא יפסיקו להילחם עד שהדר ישוב למדינה שכל כך אהב – והם עשו את זה.
ניצבתי לצד בני המשפחה בהצהרה שנשאו עם זיהוי גופתו של הדר. ראיתי את לאה ואת שמחה. כמה מגיע לאנשים המדהימים ויוצאי הדופן האלו, שנלחמו יותר מ-11 שנים כדי להביא, סוף-סוף, את בנם הגיבור למנוחת עולמים.
לאה, שמחה ואיילת תמיד נשאו בגאווה את המסר של המוסר היהודי, את הערך של לא להיכנע לתכתיבים, להיאבק על דמותו של העם שלנו. הם הבטיחו שלא יפסיקו להילחם עד שהדר ישוב למדינה שכל כך אהב – והם עשו את זה